שו"ת רדב"ז/פז
שאלת ממני אודיעך דעתי דבמקצת מקומות אמרינן כל כל לישנא יתירא לטפויי אתא ובמקצת מקומות אמרינן לישנא יתירא משום שופרא דשטרא:
תשובה הר"ן ז"ל תירץ קושיא זו בחדושיו וז"ל כי אמרינן לישנא יתירא שופרא דשטרא הוא ה"מ גבי לוקח דאתי לאפוקי מחזקת דמוכר אע"ג דלא צריך לפרושי קא מפרש בהדיא לפי שהוא חושש שאפילו יסתפקו ב"ד בדבר יעמידו בחזקת מוכר וחייש לב"ד דלא גמירי אבל מוכר שהוא מוחזק למאי חייש הרי אין הדבר מצוי שיהיו ב"ד טועין כל כך שיוציאו הדבר מחזקתו שלא כדין והיינו דכל לישנ' יתיר' דפרקין דאמרינן לטפויי אתו נקיטינן להו גבי מוכר וזהו כלל גדול בדינין הללו דכל לישנא יתירא דאמר ליה מוכר דלא צריך לטפויי קא אתי אבל כי אמר ליה לוקח לשופרא דשטרא בעלמא הוא דאיכוון עכ"ל. וזה הכלל נכון הוא אלא דקשיא לי לישנא דגמ' דהמוכר את הבית דאמרינן האי מאן דמזבין ארעא לחבריה צריך למכתב ליה קני לך דיקלין ותאלין והוצין וציצון ואע"ג דכי לא כתב ליה הכי קני אפ"ה שופרא דשטרא הוא והא הכא דמוכר כתב ליה הכי ואפ"ה אמרינן לשופרא דשטרא הוא ולא אמרינן לטפויי מלתא קא אתא. וצריך לתרץ לדעת הרב ז"ל דלישנא דגמ' לאו דוקא אלא הקונה אומר תקנה לי דיקלין ותאלין והוא אומר קני לך דיקלין וכו' א"נ לעולם הקונה מתנה וסופר השטר הוא שמתקן הלשון בשם המוכר. ונ"ל דכל היכא דאיכא למימר לטפויי אמרינן ליה אבל כל היכא דליכא לטפויי במכר כי הכא דבסתם קנה דיקלין ותאלין וכל מה שבתוך השדה וליכא לטפויי מלתא במכר אמרינן לישנא יתירא שופרא דשטרא הוא. וההיא דהמוכר את הבית דכתיבא לעיל איירי שלא היה בשדה לא מחיצת הקנים שהיא בית רובע ולא חרוב המורכב ולא סדן השקמה ולא שומירה ולא שום דבר שיהיה ראוי לימכר בכלל השדה מלישנא יתירא ומשום הכי אמרינן לשופרא דשטרא. שוב ראיתי שכתב רשב"ם ז"ל כדברי עיין בפ' המוכר את הבית: