שו"ת רדב"ז/פו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שמכר לשמעון סחורה שאינ' ברשותו ולקח הדמים אי אמרינן בכה"ג אין אדם מוכר דבר שלא בא לעולם או דילמא מחייבינן ליה לקנות הסחורה ולמיהב ליה דליקום בהימנותיה:

תשובה לא ביארת אם שמעון יודה שאין לראובן אותה סחורה או לא שאם שמעון יודה וע"מ כן נתן המעות הדבר ברור דלא מחייבינן ליה לקנות סחורה וליתן לו. אבל היכא דקונה לא ידע אי אית ליה או לא איכא מקום בעיא ותליא באשלי רברבי דגרסינן פרק המוכר את הבית אמר ליה ארעא ודיקלי חזינן אי אית ליה דיקלי יהיב ליה תרי דיקלי ואי לית ליה זבין ליה תרי דיקלי. פשטא דהאי מימרא משמע דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכתב עלה בעל העטור בשם הר"ן ז"ל דכי אמרינן אין אדם מקנה דש"בל ה"מ פירות דקל ששניהם יודעין ומתניתא בדבר שלא בא לעולם אבל אם לוקח נתן מעותיו בחזקת שבא לעולם ומוכר על דעת כן מכר מחייבין את המוכר להשלים תנאו והיינו דתניא בתוספתא דמציעא המוכר פירות לחבירו בחזקת שיש לו ונמצא שאין לו לאו כל הימנו לאבד זכותו של זה. אבל נראה שהרי"אף ז"ל חולק בזה שכתוב במקצת נוסחות דכי אמרינן דזבין ליה תרי דיקלי לאו חיובי מחייבינן ליה אלא רשותא יהבינן ליה למזבן ליה תרי דיקלי דאי אמר זבנינא לך תרי דיקלי לא מצי למימר לא שקילנא אלא ארעא דאית בה דיקלי כך פירש הרא"ה ז"ל לדעת הרי"אף ז"ל. וגם רשב"ם ז"ל חולק דפירש דה"ק ארעא ודיקלי זבין ליה תרי דיקלי ואם ירצה לקיים דברו זבין ליה ואם לאו מנכה לו מן הדמי' ע"כ. והך תוספתא לאו הלכתא היא כיון שלא קבעוה בתלמוד: א"נ איכא לפרושי כגון שהראה לו פירות ומכרם לו ונמצאו שאינם שלו בכה"ג לאו כל הימנו לאבד זכותו של זה כיון שסמך הקונה דעתו אבל היכא דלא הראה לו המקח לא סמכה דעתיה כוליה האי ולא מחייבינן ליה למזבן ולמיהב ליה. וזו פשרה נכונה בין שתי השטות דהיכא דהראה לו מסתבר טעמיה דבעל העטור ז"ל והיכא דלא הראה לו המקח מסתבר טעמיה דהרי"אף ז"ל. והוי יודע דאפי' בדבר המצוי לקנות אמרינן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכן היא הסכמת רוב הפוסקים וכן העלה הר"ן ז"ל בחדושי בתרא פרק המוכר את הבית: