שו"ת רדב"ז/פג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי במעשה אירע בצפת תו"בב ראובן היה הולך למדינת הים ואמרו לו שיניח גט לאשתו ונתרצה אבל אמר שיהיה הגט לג' שנים והפצירו בו קרובים ומיודעיו שיהיה הגט לשנה ועל הסכמה זו הלכו לסופר וכתב הגט סתם ונתנו לה סתם ולא הזכירו התנאי כלל כי הבעל היה סומך על מה שהסכימו עמו הפשרנים שהוא לזמן הנז' ובא מעשה לפני חכמי צפת ונחלקו קצתם אמרו שהיא מותרת מיד וקצתם אמרו שהתנאי קיים ועל דעת כן גירש ורצית לדעת דעתי בזה:

תשובה אשה זו מותרת מיד ואינה צריכה להמתין כלל דקי"ל גלויי דעתא בגיטין לאו כלום הוא ואף על פי שזה המגרש גלה בדעתו שאינו רוצה לגרש אלא על תנאי לאו כלום הוא דדילמא חזר בו וגירש לחלוטין בלי תנאי דגרסינן בפרק השולח גט בר דעילאי שדר גיטא לדביתהו אזל שליח אשכחה דהוה יתבא בטולא אמר לה הא גטיך אמרה ליה זיל השתא ברי מיהא אתא גביה אמר ליה פתח ואמר ברוך הטוב והמטיב. אביי אמר הטוב והמטיב לא בטיל גיטא כלומר שאם חזר השליח ונתנו לה מגורשת. ורבא אמר ברוך הטוב והמטיב בטיל גיטא במאי קא מיפלגי בגלויי דעתא בגיטא אביי סבר גלויי דעתא בגיטא לאו מלתא היא. ורבא אמר גלויי דעתא בגיטא מלתא היא והלכתא בהא כאביי והא אחת מסי' הלכות יע"ל קג"ם דהלכתא כאביי הילכך בנ"ד נמי אעפ"י שגלה בדעתו שאינו רוצה לגרש אלא על תנאי כיון שגירש סתם הרי היא מגורשת מיד. והכי דייקינן נמי מדתנן השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא הרי זה בטל וטעמא דבטליה בהדיא אבל גלויי דעתא לא בטיל גיטא. ותו מדקתני אם הגיע לידה אינו יכול לבטלו והוינן בה פשיטא ומהדרינן לא צריכא דמיהדר עליה מעיקרא לבטוליה מהו דתימא כאלו בטליה מעיקרא דמי קמ"ל. וק"ו הדברים אי לא מהני גלויי לבטל את השליח כ"ש דלא מהני לבטולי מה שעשה המגרש בעצמו שיגרש סתם בלי תנאי דאם איתא דלבו על תנאי היה לו להזכירו בשעה שנתן הגט וגבי שליח ליכא האי טעמא ואפ"ה אמרי' גלויי דעתא בגיטא לאו כלום הוא. היש לך גלויי דעתא עדיף ממי שהזכיר תנאו אלא שלא כפל אותו או שהקדים הלאו לעשה ואמרי' דתנאו בטל והמעשה קיים ומגורשת מיד בלא תנאי וכ"ש בנ"ד. ונ"ל ראיה ממה ששנינו בתוספתא פ"ד אמר לשנים תנו גט לאשתי ע"מ שתמתין לי שתי שנים וחזר ואמר לשנים תנו גט לאשתי ע"מ שתתן לי ר' זוז לא בטלו דבריו הראשונים את האחרונים והרשות בידה רוצה ממתנת רוצה תתן. וכתב עלה הרשב"א ז"ל בתשובה סי' ארמ"ד וז"ל אלא אעפ"י שאמר להם לכתוב וליתן על תנאי כשר דתנו דקאמר היינו לכתוב וליתן כאותה ששנינו בפרק התקבל אמר לשנים תנו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו וכו' הרי לך בהדיא שהתנאי אינו מועיל אלא א"כ אמר כתבו ותנו גט לאשתי על מנת כך וכך. וגדולה מזו משמע מהכא דאפי' אמר לסופר כתוב גט לאשתי ע"מ כך וכך ומסרו לשליח סתם או נתנו לה סתם שאין זה תנאי עד שיאמר כתבו ותנו גט לאשתי ע"מ כך וכך כ"ש בנ"ד שלא אמר לסופר כלום אלא לפשרנים אמר התנאי והם לא היו לא סופרים ולא שולחי' דפשיטא כיון שנכתב הגט סתם ונתנו לה סתם ולא הזכירו התנאי שהיא מגורשת מיד. עוד ראיה דעד כאן לא פליגי רבוותא אלא אם היה התנאי על פה קודם כתיבת תורף הגט דלדעת הרמב"ם ורש"י ובעלי התוספות ז"ל לא הכשירו שום תנאי לפני התורף אפילו בעל פה והא דאמרי' שתיקו לבעל כדי שלא יזכיר שום תנאי הוא וכתב מ"מ וכן ראוי להחמיר ואפי' לדעת הר"ז הלוי והראב"ד והרמב"ן ז"ל שאמרו שאם היה התנאי בע"מ אם נתקיים התנאי מגורשת או אם בשעת נתינה לא אמר כלום אעפ"י שהתנה בשעת כתיבה על פה הרי זה כשר כיון שלא התנה אלא בע"מ אבל אם התנה בחוץ פסול גזרה על פה דלפני התורף אטו בכתב ולדבריהם הא דאמרינן בגמרא שתיקו לבעל הוא מפני שלא יזכיר דבר הפוסל בגט בתנאי חוץ או שלא יצוה להם לכתוב התנאי בגט ועד כאן לא פליגי אלא שהזכיר התנאי בשעת כתיבת הגט אבל אם אמר התנאי לפשרנים ולא הזכירו בשעת כתיבת הגט יש לנו לומר חזר בו ומחל התנאי ואפי' שכך היה דעתו בשעת הכתיבה גלויי דעתא בגיטא לאו מלתא היא וכדברירנא. וא"ת יהיה ספק מגורשת לדעת הרמב"ם ז"ל ובעלי שטתו כיון שהזכיר התנאי על פה קודם כתיבת התורף. לא קשיא דלא אמרינן הכי אלא אם הזכיר התנאי בשעת כתיבת הגט ולפני כתיבת התורף כגון שאמר כתוב לאשתי על מנת כך וכך אבל בנ"ד שהזכיר התנאי לפשרנים ולא הזכירו בשעת כתיבת הגט אין זה תנאי אלא גילוי דעת:

כללא דמלתא לכתחלה צריך שיהיה התנאי על פה ובשעת הנתינה היה על פה ובשעת כתיבת הגט קודם כתיבת התורף ספק מגורשת ונכון להחמיר ואם לא הזכיר התנאי כלל בשעת כתיבת הגט אלא לפני אחרים שאינם לא סופרים ולא עידי הגט כנ"ד אין כאן תנאי והאשה מותרת מיד ואפי' האומר שזה תנאי גמור או תנאי הפוסל בגט הדבר ברור שאמרו בלשו' לעז ולפי מנהג הלשון כך אמר פור דוש אניוש או קון קונדיסיון קי אישפירי דוש אניוש ואין זה לשון מעכשיו ולא ע"מ ולא תנאי כפול וכל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן התנאי בטל והמעשה קיים ומפני שלא נתברר בבירור אם היה לועז המגרש לפי' אני אומר שאפי' אם היה מיסתערב ואמר בשרט אין לשון בשרט לשון ע"מ אלא משמעותו הוא בתנאי וצריך לכפול תנאי ואפי' בע"מ איכא פלוגתא וכתב הרמב"ן ז"ל שהם היו בקיאים בלשון ע"מ דהוי כמעכשיו אבל על תנאי לא הוי כמעכשיו וכ"ש אם התנה בשאר לשונות העכו"ם שצריך כל משפטי התנאי: