שו"ת רדב"ז/פב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שיש לו שטר חוב על שמעון שיגיע זמנו לסוף חדש ימים ומכר השטר ללוי שיתן לו מיד חצי החוב והחצי האחר לסוף ששה חדשים ונסתפקו אם מכר זה קיים ואם יש בו חשש ריבית שנמצא לוי מקדים לראובן חצי החוב חדש ימים כדי שימתין לו על חצי החוב חמשה חדשים:

תשובה נמצא כתוב בשם ר' שמעון דורן ז"ל דהמוכר שטר חוב לחבירו צריך שימכרנו לו בפחות ממה שכתוב בשטר וא"כ לפי זה נ"ד לא נתקיים המקח כלל כיון שמכר אותו בשוה כמו שכתוב בשטר אבל אין דין זה נכון כלל ואין בו לא טעם ולא מלח והיה מי שיהיה האומר. וכי אם רצה זה לעשות טובת הנאה לחבירו לקנות ממנו השטר בשוה למה לא יתקיים המקח: א"נ משום דניחא ליה שיהיה שמעון עבד לו כדכתיב ועבד לוה לאיש מלוה מאי זה טעם שיהיה: וזו ירושלמי היא וכתבה הריאף ז"ל בהלכות פרק איזהו נשך יש דברים שהם רבית ומותרים כיצד לוקח אדם שטרותיו של חבירו בפחות והלוואתו של חבירו בפחות ואינו חושש משום רבית ע"כ: משמע להדיא דלא אמר בפחות לענין שצריך למכור בפחות אלא לענין שאם מכר בפחות לא הוי רבית:

והרמב"ם ז"ל כתב דין מכירת השטרות בהלכות מכירה סתם ולא הזכיר בפחות ובפרק ה' מהלכות מלוה ולוה על ענין הרבית כתב וז"ל יש דברים שהם כמו רבית ומותרים כיצד לוקח אדם שטרותיו של חבירו בפחות ואינו חושש ע"כ והוא לשון הירושלמי. משמע דמה שאמרו בפחות הוא לומר שאינו חושש משום רבית:

והטור כתבה סימן קע"ז בלשון יותר מבואר שמי שיש לו שטר על חבירו או מלוה על פה יכול למוכרם לאחר בפחות ואין בו משום רבית ובלבד שיהיה אחריות השטר והמלוה על הלוקח וכו' ומדכתב יכול למוכרה בפחות משמע דס"ד לומר שלא יכול למוכרה בפחות אלא בשיוויו וזה ברור עד שלא היה ראוי להטריח עליו הקולמוס וחס ליה לר' שמעון דורן שיאמר כך אלא א' מן הסופרים טעה וכתב וצריך שימכור בפחות ועצה טובה קמ"ל שלא יקנה אלא בפחות שאם לא כן נמצא עובר ומתעבר על ריב לאלו:

ולענין אם יש חשש רבית מסתברא לי שאין כאן איסור רבית דבשלמא אם היה דרך הלואה התם איכא למיחש משום רבית אבל כיון שהוא דרך מקח וממכר מותר דהא אפי' ע"י הלואה אין כאן רבית של תורה ותו כיון שאחריות השטר על לוי הקונה שהרי אם יעני שמעון או ימות אינו חוזר על ראובן ופורע לו חצי החוב הנז' אין כאן אגר נטר ומותר ולפיכך אין כאן בית מיחוש: