שו"ת רדב"ז/סח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי במי שאנס אשה דחייבתו תורה ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו ואסר הנאתה עליו והרי אשה זו אסורה עליו בלא יחל דברו ולא אמרה תורה ולו תהיה לאשה אלא במותרת לו אבל זו אסורה עליו או דילמא לאו כל כמיניה לאוסרה ולהפקיע המצוה המוטלת עליו:

תשובה האונס אשה כופין אותו לכנוס ואפי' היא חגרת או סומא או מצורעת ושותה בעציצו בעל כרחו שנא' ולו תהיה לאשה ואם איתא למה תשתה בעציצו יאסור הנאתה עליו ויפטר ממנה. ותו דאם אתה אומר כך שכל אדם בידו לעשות כן בחנם כתב ולו תהיה לאשה וגו' דבשלמא כשהיתה עליו באיסור עשה ואפילו שנייה מדברי סופרים יתקיים הכתוב בכשרות. אבל אם יכול כל אדם לבטל מעליו מצוה זו לבטלה נכתב. ותו דהתם קדם האיסור ולא אתי עשה דולו תהיה לאשה ודחי עשה ואע"ג דאית ביה נמי לאו דלא יוכל לשלחה לא אלים לאפקועי עשה גבי דא וכ"ש דלא הוי עשה ולאו בחדא זימנא דלא חייל הלאו אלא אחר שנשאה שנאמר לא יוכל לשלחה. ואפי' שנייה מדברי סופרים לא ישאנה דיש להם כח לחכמים לעקור דבר תורה בשב ואל תעשה כי הכא. אבל אם חל עליו תחלה עשה דולו תהיה לאשה שוב לא יוכל להפקיעו ע"י איסורו. וא"ת מאי שנא מהא דאמרינן נדרים חלים על דבר מצוה כדבר הרשות ישיבת סוכה עלי בחג הסוכות או אכילת מצה עלי בליל פסח דקי"ל דאם אכל מצה או ישב בסוכה לוקה. הא ל"ק כלל דהנך הוו מן המצות שבין אדם למקום ולפי' חל הנדר אבל בדברים שבין אדם לחבירו לא חל הגע עצמך שהיה חייב לחבירו מנה ואמר פלוני מודר מנכסי כלום חל הנדר על המנה שהוא חייב הכא נמי לא שנא. וא"ת הא תנן המדיר את אשתו יוציא ויתן כתובה ואמאי כיון דמשועבד לה לימא לא יחול הנדר. לא קשיא דהתם איפשר ע"י גירושין ואשה דעלמא מתגרשת בעל כרחה אבל הכא מתחייב לכונסה ושוב אין יכול להוציאה בעל כרחה הילכך לא חל החיסור להפקיע זכותה. תו איכא ראיה מהא דאמרינן כהן שאנס אשה ונשאה ועבר וגירשה הרי זו לוקה שהרי עבר על לא תעשה ואין יכול לקיים עשה שבה וכתבה הרמב"ם ז"ל. ואמאי לוקה יאסור הנאתה עליו ונדחה העשה למפרע מעליו אלא ודאי לא יועיל איסורו לדחות העשה ומ"מ מודה אני בנ"ד שכופין את האונס לרצות את הבת עד שתאמר שאינה רוצה בו במה שדרך בנות העיר דכוותה להתרצות ואם לא נתרצית לאו תרקבא דדינרי יהיב לה עד שתתרצה ואנוס הוא ופטור מן הנדר ונושא אותה ולא יוכל לשלחה כל ימיו: