שו"ת רדב"ז/סב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי באחים שבא להם כתב ע"י עכו"ם שמתה אחותם הנשואה ולא כתבו באיזה זמן מתה אם חייבים באבילות שלימה כשמועה קרובה או שעה א' כשמועה רחוקה ואם חייבי' לקרוע או לא:

תשובה הנה העלית ידידי דספק אבילות להקל דהא מת בתוך ל' דמשוי ליה ר' עקיבא ספק לענין פדיון ואפ"ה לענין אבילות מודה דאינו מתאבל עליו דשמא נפל הוא והא ודאי ליתא דאיתא באבל רבתי הספיקות מתאבלין עליהן ופריך דהיינו ספק בן ט' לראשון ספק בן ח' לאחרון אבל ספק נפל אין מתאבלין עליו וטעמא דמלתא דספק בן ט' לראשון הרי הוחזק זה שצריך להתאבל עליו אבל לא ידעינן מי החייב ולפיכך מתאבלין עליו מן הספק אבל ספק אם כלו לו חדשיו לא הוחזק להיות מתאבלין עליו ולפיכך אין מתאבלין מן הספק: ובנ"ד הרי הוחזק שצריך להתאבל עליו אלא שאין אנו יודעין אם שעה א' או אבילות שלימה ודמיא לספק בן ט' לראשון דלא אמרינן ספק אבילות להקל אלא היכא שנולד הספק בעיקר החיוב: ותו דלא אזלינן להקל אלא בספק שאי אפשר להתברר אבל ספק שאפשר להתברר כנ"ד לא אזלי' ביה לקולא שלמחר יודע שהיתה שמועה קרובה ולא קיימי מצות אבילות. ואם יודע שהיא רחוקה ונהגו אבילות שלימה לא הפסידו כלום:

עוד כתבת ראיה מהא דתנן פרק כל הגט המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים וכן אמרינן בכמה דוכתי דמוקמ' אחזקתיה ואימור השתא מית ודחית ראיה זו דהכא נמי איכא חזקה כנגדה שהרי אחיה עומדים בחזקת שאינם אבלים ישמעו שמתה אמרינן שמתה זה ל' יום והבאת ראיה מההיא דמקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו טמאות דאע"ג דאיכא למימר העמד מקוה על חזקתו ואימור השתא חסר מ"מ כיון דאיכא למימר אוקי גברא אחזקתיה ובחזקת טמא היה הכא נמי אוקי האחים בחזקת שאין חייבים באבילות והא ודאי ליתא ואגב שטפך לא עיינת בה דאחים אין להם חזקה זו מחמת עצמם אלא מחמת אחותם דמוקמינן לה בחזקת חיות וזו החזקה בעצמה גורמת שיהא חייבים באבילות שלימה דמוקמינן לה בחזקת חיות. והנה ראיתי דכלא שקלא וטריא דידך על הקדמה זו דמוקמי' לאחים בחזקת שאין חייב באבילות והאי חזקה ליתא וכדכתיבנא ולכן לא ראיתי להאריך יותר: