שו"ת רדב"ז/סא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני על אשה עגונה וז"ל העדויות במותב תלתא וכו' כד אתא קדמנא כ"ר אברהם גליפפא והגיד בתורת עדות איך קרוב לששה חדשים וכו':

תשובה אשה זו מותרת להנשא על פי העדות הראשון דהוי העכו"ם מל"ת אבל העדות השני אינו עדות כיון שהעכו"ם אמר בתחלה מה טיבו של זה היהודי שהוא בהול והשיבו לו שהוא מבקש יהודי אחר וכו' והוי כההיא דכתב ריב"ש ששאל העכו"ם במאי עסקיתו וכו' ואע"פי שדעתו היה להקל מ"מ גדולי הדור החמירו ומכללם הר"ן רבו ז"ל. אבל כפי העדות הראשון מותרת להנשא כיון שהיה מכירו וגם את שמו שהוא אבו שוארב ואע"פי שאיפשר שאחר ג"כ נקרא אבושוארב לפי שאין זה שם העצם מ"מ אין יהודי אחר שמו אבושוארב יצא מכאן לישא וליתן באלכנכי ותניא אין מעידין עד שמכירין שמו ושם עירו אבל אמרו אחד יצא מעיר פלוני מפשפשים באותה העיר אם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו ע"כ: וכתבוה הפוסקים ואע"פי שלא היה מזכיר שמו אלא במכירו לבד סגי:

וכן משמע ממה שהשיב הרב ז"ל לעכוב אע"פי שלא יאמר קברתיו. ותו איכא מאן דס"ל דכותי מל"ת לא אמר בדדמי ותו דבנ"ד לא שייך למימר בדדמי שהרי אמר שראה שהיו הכותים מכים אותו וכשחזר מצא אותו יהודי בעצמו הרוג ומושלך בדרך כיון שמתחלה ראה שהיו מכים אותו וכשחזר מצאו הרוג ודאי דקדק יפה אם הוא אותו שהיו מכים או לא והכירו. ובר מן דין איכא סברא לומר דלא אמרינן דאמר בדדמי אלא במת או נהרג אבל מצאתיו מת או הרוג לא אמרינן בדדמי:

כללא דמלתא אשה זו מותרת להנשא מכמה טעמי חדא שהיה מכירו. ותו שהזכיר שמו: ותו שהיה נושא ונותן באלכנכי ותו דלא שייך לומר בדדמי ותו דלא יצא מכאן יהודי נושא ונותן באלכנכי ולא חזר באותו זמן זולת זה ותו דשם זה של אבו שוארב חדוש ביהודים משאר שמות לפי שהוא פלא שאין יהודי נקרא בשם זה כלל: