שו"ת רדב"ז/ס
שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שיש עליו חובות והתנה עם הבעלי חובות שימתינו לו עד זמן פלוני ואחר אותו הזמן יתן להם כך וכך ממה שירויח כי אין לו ממה לפרוע ובתוך הזמן רוצה ללכת למד"ה ובעלי החובות חוששים שמא לא יבוא ויפסידו ממונם גם כי יגיע הזמן ולא יתן להם ממה שירויח כלום כיון שאינו במדינה אם יוכלו הב"ח לעכב עליו שלא ילך או לא:
תשובה כתבו הפוסקים ז"ל כי שני שעבודים יש לו לאדם על בעל חובו שעבוד הגוף ושעבוד נכסיו ונהי שאין גופו משועבד לענין שיוכל לאסור אותו בבית האסורים כדרך שעושים העכו"ם מ"מ משועבד הוא לענין מלאכתו שלוקח מה שנותן לתוך פיו והשאר לבעל חובו ואע"ג דאין כופין אותו לעשות מלאכה מ"מ כתב ר"ת ז"ל שאם יראה בעיני הדיינים לקונסו לפנים משורת הדין טוב הדבר ע"כ תמצא אותו במרדכי פרק המדיר. ומסתברא לי שאם הוא רגיל לעשות מלאכה או להשכיר עצמו ועתה כדי שלא יקח בעל חובו מה שיעשה אינו רוצה לעשות כמו שהיה רגיל והילכך בנ"ד נמי אם רואים ב"ד שכוונת ראובן להפקיע עצמו מבעלי החובות והולך למד"ה למקום שאין ידם שולטת עליו מצוה מן המובחר לעכב עליו. ואם רואים ב"ד שכוונת ראובן טובה לפי שפה לא יוכל להרויח ובמד"ה ירויח לתת לבעלי חובות ובעלי חובות אינם רוצים להניחו אין ב"ד מעכבין עליו ומשביעים אותו שאם ירויח ישלח להם הקצב שעליו. וז"ל רבינו ירוחם ז"ל שטר חוב שלא הגיע זמנו עדיין ורואים ב"ד שהלוה מכלה ממונו או רוצה ללכת ומתייר' המלוה שמא יפסיד חובו יכולים ב"ד לעכב הממון וכו' וסוף לשונו ואלו הדברים תלויים בראות עיני הדיינים אם יש בדבר הפסד לתובע אם לא יעכבו ויוכל להפסיד חובו כשיבוא זמנו או אם יש פסידא לנתבע אם יתפסו ממונו עד שיגיע זמן השטר כל זה יש לדיין לדקדק אלו העניינים והכל לפי הענין להציל עשוק מיד עושקו ע"כ. ומה שכתב ז"ל יכולים ב"ד לעכב הממון ולא כתב יכולים לעכבו משום דאיירי במי שיש לו ולפיכך בעכוב הממון סגי אבל במי שאין לו ממון ורוצה ללכת ונמצא התובע קרח מכאן ומכאן הדבר ברור שמעכבים עליו כדי שלא יפסיד התובע. וגדולה מזו כתב מהר"י קולין ז"ל שורש י"ד וז"ל ועל אשר לא רצה ליתן זמן מבלתי ערבות מה אוכל להשיב על זה הלא אין לתפוס על הדיין אם לא בראיה ברורה כי ידעת שביד הדיין לפעמים לעשות דבר יראה כנגד היושר אם יראה לו שבעל הדין דוחה או מרמה דבר זה תלוי בראות הדיין רק שיעשה לשם שמים ע"כ וכ"ש בנ"ד שהוא יושר ואמת שלא יפסיד ב"ח מעותיו. ואע"פ שכתב רב יהודאי גאון ז"ל לוה שביקש לילך למד"ה ולא הגיע זמן הפרעון אין לו לתובע לבקש ממנו ערב שלא ניתנה ליתבע קודם הזמן כלל ע"כ. נ"ל שהריא"ף והרא"ש ז"ל חלוקים עליו שכתב הריא"ף בתשובה ראובן שקנה שדה משמעון ויצאו עליה עסיקין ובא לב"ה וטוען אני חושש שמא תצא השדה מתחת ידי ואני חושש שמא תאבד ממונך ולא אמצא כלום קנה באותו ממון קרקע כדי שאטרוף אותו שומעין לו וכן כתב הרא"ש ז"ל. ומעתה אתה דן ק"ו אם מפני חשש שמא יטרפוה ממש ושמא תאבד ממונו מחייבין אותו לקנות קרקע דאיכא תרי חששי כ"ש למי שהולך למד"ה דחששא קרובה הוא שיפסיד ממונו שיכול לתבוע ממנו ערב וכן נראה מדברי הטור שכתב אחר שהביא לשון רב יהודאי: אבל הריא"ף ז"ל כתב בתשובה משמע שהוא חולק. ובר מן דין נ"ל דלא אמרה הגאון ז"ל אלא במי שהוא אמוד בנכסים או שיש לו הכא קרקעות או נכסים אבל בנ"ד שהוא עני ויורד מנכסיו ורוצה ללכת למד"ה מודה הוא ז"ל שמעכבין עליו עד שיתן ערב והכל חוזר אל הכלל שהכל תלוי בראות הדיינים ובלבד שיהיה לבו לשמים: