שו"ת רדב"ז/נג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלה ראובן ולאה אשתו נפל ביניהם מחלוקת וקטטה על אודות שתתן לו רשות להנשא וכנראה שהעני ראובן כוונתו הוא לאפרושי מאיסורא והענין הוא שיש ללאה חולי הכפיה ונפשו של ראובן קצה לשתות מאותו כוס והוה ליה כמי שאין לו פת בסלו ואין אדם ניצול מהרהור שקשה מן העבירה ועברו ימים ושנים שהם באותו ויכוח וראובן אינו יכול לסבול עוד ולאה אינו שומעת ואינה מקבלת תוכחת ואמר לה ראובן הוי יודעת שאם לא תאבה לשמוע לי אני אעשה הענין על כרחיך בדין שכבר מצאתי מקום ופתח לעשות הענין בלתי רשותך כי מאז שגרשתיך והחזרתיך בטלו התנאים לדעת א' מגדולי המורים ועוד שאפילו רבינו גרשום מ"ה מודה בנדון זה שחייבת לקבל גט על כרחה וכיון שמן הדין חייבת לקבל הגט נשאר חוב הכתובה כשאר חובות דעלמא כמו שהוכיח הרא"ש ז"ל בתשובתו כלל מ"ב. לכן יורנו המורה אם יש שום פקפוק על ראובן אם ישדך ויקדש בנדון הזה ושלום על חכמי ישראל:

תשובה אם יברר ראובן שאשתו נכפית נותן לה מה שיש בידו והשאר עליו חוב וזורק לה גטה ונושא אשה אחרת ואם לא תרצה לקבלו הרי הוא פטור ממה שחייב לה משאר כסות ועונה ומותר לישא אשה שלא נשבע ע"מ לישב בטל כמו שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה כלל מ"ב שאין לנו להניח ודאי של הרא"ש וחביריו מפני ספקו של רבינו יואל. והטעם הב' שכתב לפי שגרשה בטלו התנאים הראשונים כן אני סובר להלכה וכן כתב הרשב"א ז"ל ותליא בפלוגתא דרב הונא ורב יהודה בגמ' דבני מערבא ואיתותב רב יהודה וקי"ל כרב הונא דאמר לכתובה החזירה ולא לתנאיה אבל למעשה אין ראוי להורות כן לפי שאין הנשים בקיאות בדין זה והיא חושבת כשמחזירה לכל תנאי הכתובה מחזירה והוא ירמה אותה ונמצא מבטל כל תנאי כתובתה והנראה לע"ד כתבתי: