שו"ת רדב"ז/מה
שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן ששדך בתו קטנה והלך למדינת הים ובאים אמה ואחיה להשיאה אם הברכות הם לבטלה או לא:
תשובה לדעת השאלתות ודאי לא תבעי לך שכת' קטנה שהלך אביה למד"ה והשיאוה אחיה ואמה הוו קדושין וצריכ' מיאון וכד אתי אבוה לא בעיא קדושין אחריני ע"כ. וכיון דהוו קדושין פשיטא שאין הברכות לבטלה. אבל לדעת האומרים שאינן קדוש' כלל ואפילו מיאון אינה צריכה וכ"ש לדעת הרי"אף ז"ל שכתב דאפילו שדכה אביה ונתרצה אח"כ ואפילו נתקדשה בפניו אינם כלום:
ולדעת הרא"ש והרמ"ה ז"ל אינם קדושין אלא משעה שנתרצה ואילך אבל לא למפרע וא"כ איכא למיבעי לענין הברכות ומסתברא לי דמותר לברך לכתחלה חדא שאין נוסח הברכות אלא שבח הבורא י"ת שאין אנו מברכין לקדש אשה או לישא אשה ועל זה אנו סומכין לברך הנותן לשכוי בינה וכיוצא בה אע"פ שלא שמע קול תרנגולא ותו כיון דשדכה סתמה דמלתא לא מהדר ביה דשארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ועל טעם זה אנו סומכין לברך ברכת אירוסין קודם נתינת הקדושין. ואפילו לדעת הרי"אף ז"ל שכתב אפילו שדכה ונתרצה אח"כ אינם קדושי' איכא למימר דכיון דקאי הכא ולא נתרצה בקידושין באותה שעה אפי' נתרצה אח"כ לא הוו קידושין אבל היכא דהלך למד"ה סתמה דמלתא נתרצה בשעת הקדושין כיון דשדכה ותו כיון דהוו קדושין לכי גדלה דהא גדלי עמה לא הוו ברכה לבטלה ותו כיון דהוו קדושין לענין דלא הויא אצלו בזנות ומותר לקיימה דלא הוי כפנויה אין הברכות לבטלה ואדרבה צריך לברך דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה: