שו"ת רדב"ז/לא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בת"ח הבא לישאל על נדרו אם צריך לעמוד או מיושב:

תשובה עיקר הדין אם צריך השואל להיות מעומד אפי' באיניש דעלמא לא נמצא בתלמוד ולא כתבוהו בעלי ההלכות אבל נמצא תוספתא בסנהדרין וז"ל אין נשאלין לנדרים אלא מעומד ע"כ. ואי אפשר לפרש בה דקאי על החכם המתיר שהוא הנשאל כדמשמע לישנא דאין נשאלין ולא קתני אין שואלין על הנדרים אלא מעומד דא"כ משמע דעדיף מעומד טפי מיושב והא ודאי ליתא חדא דישיבה עדיפא מעמידה לכל הדברים. ותו דכתב הרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות שבועות וז"ל ומתירין בלילה ומעומד שאין ההתר הזה דין ע"כ. משמע דהוה ס"ד דבעי מיושב קמ"ל דאפי' מעומד ודומיא דלילה דאפי' בלילה קאמר וכן כתב הטור והא דנשאלין מעומד דוקא כשמתירין בחרטה בלא פתח אבל מי שאינו מתחרט מעיקרו וצריך למצוא לו פתח וכו' צריך שיהי' מיושב סי' רכ"ח ע"ש:

וכיון שנתברר דלא איירי תנא תוספאה אלא בשואל צריך לתקן לישנא דנשאלין והוא לפי שהחכם המתיר צריך לשאול לנודר כיצד נדרת או על מה נדרת או אם נתחרט מעיקרו או אם מצא פתח לנדרו וכיוצא בדברים אלו קרי ליה לנודר נשאל. ומה שלא כתבוה בעלי ההלכות אפשר דס"ל דכיון דלא הובאה בתלמוד אינה הלכה. א"נ לא עדיף מבעלי הדין דקי"ל דבעי מעומד והעדי' דבעי מעומד דכתי' ועמדו שני האנשי' אשר להם הריב וגו' וכתב הרמב"ם ז"ל וכבר נהגו בכל בתי דיני ישראל של אחר התלמוד שמושיבין בעלי דינין והעדים כדי להסיר המחלוקת שאין בנו כח להעמיד משפטי הדת על תלם ע"כ: וכיון דהכי הוא לא נפקא מינה מידי דלא נכתבה אלא לזמן המשנה ומ"מ מסתברא לי דהיכא דליכא למיחש למחלוקת אלא שהנשאל בא לשאול על נדרו אין מושיבין אותו ואי בריא ליה דליכא קפידא מעמידין אותו לחוש לדברי התוספתא אבל אם הוא ת"ח מושיבין אותו ואצ"ל שאין מעמידין אותו דהא מתחלה קודם המנהג דאית לן דעדים מעומד דוקא דכתיב ועמדו שני האנשים ובעדים הכתוב מדבר ואפ"ה אם ת"ח הוא מושיבין אותו מפני כבוד תורתו כ"ש בת"ח שבא לישאל דפשיט' דמושיבין אותו מפני כבוד תורתו וזו אינה צריכה לפנים ואפי' לפי פשט דברי התוספתא: