שו"ת רדב"ז/ל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

עוד שאלת ראובן נתן לשמעון מעות להוליכם עמו להלבישם בסחורה בשכר כמנהג ובשעת מתן מעות אמר ראובן לשמעון דע כי מנה מאלו המעות שנתתי לך הם מלוי והלך שמעון לדרכו בין כך ובין כך נפטר לוי לבית עולמו וחיי לרבנן שבק אחר זה בא שמעון ונתן לראובן את המעות משלם כששמעו יורשי לוי שנתן שמעון לראובן כל המעות משלם הלכו אצל ראובן ואמרו לו תן לנו המנה אשר אמרת לשמעון שהוא מאבינו והשיב ראובן אמת הוא שכך אמרתי לשמעון אבל המעות הם שלי כשאר המעות אשר נתתי לו ואם אמרתי לו שמנה מאלו המעות היו מלוי יען ידעתי כי היה לוי אהובו של שמעון ולא יקח ממנו שכר ההלבשה והיינו שלא להשביע את עצמי אמרתי ובדרך שיחה בעלמא ולא בדרך הודאה אם נאמן ראובן בשבועתו או לא ואדוננו חכם כמלאך האלהים להורות לנו את הדרך אשר נלך בה ואת המעשה אשר נעשה יגדל שמו וירום כבודו בראש מרומים ישכון ומלכות מעלת כבודו לנצח תכון עם שלם כל העומד לפניו בבית מדרשו. כנפשו ונפש המדבר עבד קטן מתלמידי אדוני שמואל הלוי:

תשובה אזלת לשיטתך אחי שלא נסתפק לך אלא אם נפטר בשבועה אם לא אבל אני מסתפק אם חייב שבועה או לא דקי"ל אין נשבעין על טענת שמא ואפי' היכא דאיכא עד אחד דמסייע ליה איכא פלוגתא דרבוותא אם משביעין אותו להכחיש את העד כיון שהוא טוען בשמא שאומר איני יודע הדבר אלא ע"פ העד ואני הוכחתי בתשובה כדברי האומרים שחייב שבועה להכחיש את העד ובשלמא התם הוא סומך על דברי העד שהיא טענה המחייבת שבועה אבל בנ"ד יורשי לוי סומכין בטענתם על דברי שמעון שאמר להם שכך אמר לו ראובן וטענה זו אינה מחייבת שבועה דקי"ל כל טענה שאם יודה בה אינה מחייבת ממון אם יכפור אינה מחייבת שבועה ובנ"ד ראובן מודה שכן אמר לשמעון אבל אינו חייב ממון מפני דבור זה כיון שאינו דרך הודאה וטענת ראובן בזה טענה טובה ופטור וכיון שהוא פטור מהממון ומהשבוע' גם מטענת יורשי לוי פטור אפי' משבוע' שהרי על דבור שמעון סמכו לתבוע תביעה זו. ואע"ג דקי"ל דיורש משביע בטענת שמא ה"מ בטוען כך פקדני אבא או כך מצאתי כתוב בפנקסו של אבא שאתה חייב לו מנה אעפ"י שאין היורש יודע הדבר בבירור משביעין אותו אבל יורש שטוען שמא אתה חייב לאבינו מנה אין משביעין אותו. הילכך בנ"ד מה נפשך אם היורשים טוענין שמא אתה חייב לאבינו או שיטענו שכך אמר להו שמעון שאמרת לו שמנה של אלו המעו' הם לאבינו פטור ראובן משבועה אלא מחרימין חרם סתם כפי תקנת הגאונים ז"ל ואם יורשי לוי טוענין כך פקדני אבא שאתה חייב לו מנה מחייבין את ראובן לישבע. ואתה בני הפלג השקידה על הלמוד ודדיה ירווך בכל עת ותמצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם: