שו"ת רדב"ז/כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני על עוף שנשמט הרגל מן הארכובה סמוך למקום צומת הגידין והשהו אותה יותר מי"ב חדש ולא מתה אם היא מותרת או לא:

תשובה הדבר ברור אצלי שהיא מותרת ולא מפני שחיתה י"ב חדש דהא קי"ל דאין שהיית י"ב חדש מועיל אלא לספק טריפה אבל אותה שנטרפה בא' מהטרפיות שמנו חכמי' אין השהייה מועיל בהו נכחיש הנסיון שלנו מפני מה שקבלו חז"ל וכן כתבו הפוסקים והמפרשים ז"ל. אבל היכא דהויא ספק טרפה השהייה מוציא אותה מידי ספק וזה פשוט. ובנ"ד אני אומר שהיא כשרה אפי' בלא שהייה לכ"ע שהרי נחלקו הראשונים ז"ל בנחתכה באמצע הארכובה הנמכרת עם השוק סמוך לצומת הגידין שהרא"ש ז"ל מחמר בה ודייק לה ממתניתא דאיכא לאקשיי מדיוקא דרישא לדיוקא דסיפא דברישא קתני מן הארכובה ולמט' כשר' הא בארכוב' עצמה טרפה ובסיפא קתני מן הארכוב' ולמעלה טרפה הא בארכובה עצמה כשרה חדא מינייהו דוקא ואידך לאו דוקא ואזלי' לחומרא. וכן פרש"י ז"ל פר' אלו טרפות גבי צנא דאנקורי וכו' עיין בפסקים. אבל הרש"בא ז"ל כתב שאם נחתך באמצע הארכובה כשרה ועד כאן לא פליגי אלא בנחתך דאיכא למיחש דהתם נמי הוי מקום צומת הגידין ואיכא למיחש שמא נחתכו גם הגידין אבל בנ"ד שנשתמט הרגל לא איבעיא אם נשמט בסוף הארכובה למטה דפשיטא דכשרה אלא אפילו נשמט באמצע הרי לא נחתכו הגידין אלא אדרבה הרי הם קיימי' והעמידו הרגל שלא יפול וחזר והבריא:

ואם תאמ' ניחוש שמא נשמטו הגידין ממקום חיבורן בצומת הגידין. הא לא קשיא חתוכת הגידין שמענו שמוטת הגידין לא שמענו דכיון שהם שלימין אפילו שנקלפו ממקומן חוזרין ונצמתין אל הרגל והדרא בריא ובעיקר המחלוקת אעפ"י שאינו כדאי להכריע רואה את דברי הרשב"א ז"ל דגרסינן בגמ' יתיב ההוא מדרבנן קמי דר' אבא ויתיב וקאמר דערקומא גופא אמר ר' אבא לא תציתו ליה הכי אמר רב יהודה היכא דפרעי טבחי והיינו דרבא בריה דרבה בר רב הונא דאמר משמיה דר' אסי דעילוי ערקומא. והנה הערקום הוא העצם הקטן המחבר בין שני הפרקים. ופרש"י ז"ל ואם נחתך בין עצם אמצעי לאותו ערקום טרפה ע"כ משמע בהדיא שאם נחתך באמצע הערקום כשרה דהיינו מאי דקאמר ההוא מרבנן דערקומא גופה וא"ר אבא לא תציתו ליה. והא דקתני מתני' מן הארכובה מלמטה כשרה היינו מן הערקום ולמטה דקושטא דמלתא דערקומא הוא עיקר הארכובה שעל ידו כופפת הבהמה או העוף את רגליו. ואפי' לפי שיעת הרא"ש ז"ל דקשיא רישא לסיפא איכא למימר דסיפא דווקא דקתני דינא דפסולה דאתי לפרושי ולמימר דהך נמי מכלל י"ח טרפיות היא דזהו עיקר חדושיה דתנא דאי לא שמעי' דלמטה כשרה פשיטא דמהי תיתי לאסורא. תדע דתנא אלו טרפות קתני ברישא והדר תני אלו כשרות כדי שלא נטריף אלו ג"כ וכדפרישית התם: והכא נמי בדין הוא דליתני למעלה מן הארכובה טרפה ברישא אלא משום דבעי למיתני עלה וכן שניטל צומת הגידין פסיק ותני מן הארכוב' ולמטה כשרה. נמצאת למד דאע"ג דתני לה דסיפא רישא היא ודוק ותשכח ונ"ד נ"ל דמותרת לכ"ע אפילו שלא שהתה: