שו"ת רדב"ז/כד
שאלת ממני במומר לעבירה אם צריך לבדוק לו הסכין אי דמי למומר האוכל נבלות לתיאבון או לשאר בני אדם:
תשובה זו מחלוקת בין הראשונים דרוב הפוסקים כתבו דהרי הוא כשאר כל אדם כיון שאינו מומר לאכול נבלות אבל הרמב"ם ז"ל כתב פ"ד מהלכות שחיטה שהמומר לכל א' מן העבירות צריך לבדוק לו הסכין. וא"ת א"כ אמאי לא אמר רבא מומר לעבירה בודק סכין וכו' ואמר מומר אוכל נבלות לתיאבון בודק סכין וכו'. וי"ל לדעת הרב ז"ל דלרבותא נקיט הכי דאפי' מומר לאכול נבלות סגי בבדיקת סכין דס"דא כיון דדש בה כהיתירא דמי ליה וליבעי אחרים עומדים על גבן קמ"ל דלא שביק התירא ואכיל איסורא. וכן כתב רש"י ז"ל בהדיא וז"ל ואיצטריך לאשמעינן דלא תימא כיון דדש ביה כהיתרא דמי ליה אלא ודאי כאיסורא דמי ליה ולתיאבון הוא דעבר עליה וכי מזדמן ליה סכין לא שביק היתירא ואכיל איסורא ע"כ:
וכן אני מדקדק מלשון רבא גופיה דאמר ומותר לאכול משחיטתו ומשמע שזה הלשון מיותר אלא אתא לאשמעינן דאע"ג דסברא הוא לומר דאסור לאכול משחיטתו מטעמא דאמרן אפי' הכי מותר לאכול משחיטתו דלא שביק היתרא וכו' ואפשר שלמדה הרב ז"ל מדתניא הכל שוחטים ואפילו ישראל מומר ומוקמי' לה בגמ' במומר לאכול נבלות וכדרבא וכי היכי דמומר בודק סכין כותי נמי צריך לבדוק סכין ומטעם זה יש ללמוד דגם כותי צריך לבדוק הסכין ואע"ג דלא דמי לגמרי דהא עכו"ם צריך אחרים עומדים על גביו ואלו מומר או כותי לא צריך מ"מ בבדיקת הסכין שוו להדדי. וא"ת מאי אפילו דקתני כיון דבכותי בעיא תרתי ובישראל מומר סגי בחדא. וי"ל כיון דס"ל להאי תנא כותים גרי אמת הם ניחא ודוק ותשכח. ומסתברא דהא דאמרי' אם לא בדק סכין אסור לאכול משחיטתו משום דלא טרח ה"מ שאין לפניו משחזת אבל יש לפניו משחזת דליכא טירחא כולי האי לא אכיל איסורא ודמיא לחמץ שעבר עליו הפסח אע"ג דאיכא קצת טירחא להחליף לא שביק היתרא ואכיל איסורא: