שו"ת רדב"ז/כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת אודיעך דעתי בראובן שיש לו משכון ביד שמעון על מעות ודוחק אותו ואמר לו ראובן טול המשכון בחובך אם קנה שמעון או לא:

תשובה לכאורה היה נראה לומר שקנה שמעון דהא איכא משיכה דברשותיה קאי. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דלא הכי הוא שלא היה בדעת ראובן להקנותו אלא מפני שהיה דוחק אותו על המעות אמר לו כן ודחויי קא מדחי ליה. וראיה לדבר דתנן בפרק הבית והעלייה מי שהיה ביתו סמוך לגנת חבירו ונפל ואמר לו הגיעוך אין שומעין לו משקבל עליו: אמר הילך יציאותיך ואני אטול את שלי אין שומעין לו ואמרינן עלה בגמרא הא מדקתני סיפא הילך יציאותיך מכלל דפנינהו עסקינן טעמא דפנינהו הא לא פנינהו לא ואמאי תיקני ליה חצרו דא"ר יוסי בר חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו. ומתרצי ה"מ היכא דקא מכוון לאקנויי ליה אבל הכא אשתמוטי הוא דקא משתמיט ליה. הא קמן דאע"ג דאבנים ברשותיה דבעל הגנה קיימי ואמר לו הגיעוך אי לא פנינהו לא קנו דאשתמוטי הוא דקא משתמיט הכא נמי לא שנא. ומיהו מסתברא דאם קנו מידו קנה שמעון המשכון ולא מצי למיהדר ביה דכולי האי לא עבדי אינשי לדחויי אלא ודאי גמר ומקני' והשתא הוא דבעי למיהדר. שוב ראיתי שכתב הר"ן ז"ל עלה דהך סוגיא וז"ל ויש שלמדו מכאן דמי שיש בידו משכון מחבירו ודוחקו לפדותו וא"ל הלה יהא המשכון שלך דלא קני דדחויי קא מדחי ליה ע"כ וכן כתב נמוקי יוסף. ואם לא היה דוחק אותו וכ"ש אם לא הגיע זמן הפירעון ואמר לו קני המשכון קנה כיון שהוא ברשותו: