שו"ת רדב"ז/יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני על מה שנהגו הטפשים לומר כמו שהקב"ה אמת כן הוא אמת דבר זה אם יש בזה חשש שבועה או לא:

תשובה דבר זה עון פלילי וקרוב לכפירה וראוי לגעור באומר זה וללמדו שהוא עון ואם ישנה ליסרו על ככה כפי ראות ב"ד עד שישוב לפי שאין להשוות אמתת מציאותו ית' לאמתת שום נמצא מהנבראים ואפי' שהדבר ההוא אמת ברור אפ"ה הוא ראוי לעונש כאלו משוה עבד לקונו ואוי לו לנפשו על ככה וכ"ש אם בדבר ההוא אשר רוצה לאמת הוא ספק או שקר שזה ודאי כופר בקונו ואומר לא הוא ואין לו חלק לעה"ב. אבל לענין שבועה אם מבטיח את חבירו כשאומר כן נראה שהוא חייב לקיים דבריו ולאמתם. ואפילו תימא דאין כאן שבועה גמורה לא גרע מידות. ופסקו רוב הפוסקים ז"ל דידות שבועות כשבועות:

וראיתי בשם ריב"א ז"ל באחד שאמר כן יעזור ה' ליריאיו והתורה שאקיים אלו התנאים: והשיב ז"ל שבועה בשם יש כאן ואעפ"י שלא אמר שם אלא בכנוי ובלשון לעז כדאמרינן מארי כולא שבועה הילכך אם לא קיים הבטחתו יש בו משום קטני אמנה ויש חשש נדר ושבועה ויש בו חשש כפירה ויש בו מבטיח ואינו עושה ורואה אני לכוף אותו לקיים הבטחתו דלא גרע מהם הן שבועה דאמרו קצת מפרשים דאפילו בלא הזכרת שם וכנוי מתחייב וכ"ש הכא דאיכא שם ממש ואיכא מילת אמת שהיא ג"כ שבועה אבל לחייבו מלקות אין לנו כיון שלא הזכיר שבועה ולא הזכיר השם בלשון שבועה ולא כפל הדבר שאם כפל והזכיר שם הרי היא שבועה לכ"ע. כללא דמלתא יש בדבור הזה מהגנות מה שלא אוכל לשערו וראוי לגעור באומרו ולהענישו וליסרו עד שישוב מדרכו הרעה ושאלו מלפני מהר"י ז"ל על מי שאמר אם אעשה דבר זה לא אהיה יהודי והשיב שאין כאן שבועה אבל אם נשבע על דבר ואמר אם אשאל על זה לא אהיה יהודי אין מתירין לו שאין ב"ד נזקקין להתיר בדבר שיש בו תקלה ואם נתיר לו כאלו אנו אומרים לו שלא יהיה יהודי וגם בזה יש חשש כפירה שאין ראוי למשכן הדת על שום דבר בעולם אפי' נוטלין את נפשו: