שו"ת רדב"ז/ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שהפקיד אצל שמעון כלי כסף וכלי זהב וכתב עליו שטר והתנה עמו להיות כשואל אם ירצה להשתמש בהם ולהתחייב אפילו באונסין ועתה טוען שמעון שהחזיר אותם ולא לקח השטר וראובן אומר לא החזיר לי וראיה לדברי שהרי השטר בידי יורה המורה הדין עם מי:

תשובה היכא דאית ליה לשמעון מיגו לא מבעי לך כגון דהוה מצי למימר נשברו מחמת מלאכה דודאי שמעון נאמן: אבל היכא דלית ליה מיגו כי הכא דכלי כסף וכלי זהב אפי' שישבר עדיין הם שוים מעותיהם או פחות מעט דהא האי מיגו אינו טוב דאי הוה טעין נשברו מחמת מלאכה אומרים לו הבא השברים וליכא למימר דאית ליה מיגו דאתה מכרתו לי אתה נתתו לי דהא קי"ל כל דבר שבא לידי האדם בתורת פקדון אינו יכול לטעון עליו טענה כזו הילכך נראה דאי אפשר ליפטר ממנו אלא בטענת חזרה הרי הוא כמלוה בשטר וכי היכי דהתם מצי למימר ליה שטרך בידי מאי בעי הכא נמי לא שנא הילכך ישבע שאינו ברשותו שמא עיניו נתן בהם ומשלם מה ששוה. נקוט האי כללא בידך כל כלי שהיה יכול לטעון עליו נאבד מחמת מלאכה נאמן לומר החזרתיו במיגו אבל כל כלי שאינו יכול לטעון עליו שנאבד מחמת מלאכ' שאין לו מיגו משלם כיון שיש עליו שטר. והנלע"ד כתבתי: