שו"ת רדב"ז/אלף שעא
אלף שעא
[עריכה]שאלה שאל המשכיל וחכם כ"ר שמואל ירושלמי יצ"ו וז"ל יהודי אחד הפקיד חבית אחד של ערק"י אצל הקונשול ופתח אותה הקונשול ולקח ממנה ואמר ליהודי שיבוא ויקח את שלו במהרה ואם לאו לא ימצא בה דבר ושאל ממני אם יש בה אי זה איסור ונראה לי לפי קוצר דעתי שאין בה שום איסור. אם מצד מגע עכו"ם לא מיבעיא לדעת הרמב"ם ז"ל שאמר שכיון שהרתיח אותו על גבי האור לא שייך נסך אלא אפילו לדעת הפוסקים האחרים שאומרים משום חתנות זה אינו נקרא יין אלא ערק"י וא"ת מצד שמא החליף בכאן לא שייך חלוף ואחרים אומרים שבכאן שייך חלוף ולי נראה שבכאן לא שייך חלוף בשום צד הראשון כי אינו עני וצריך לו שנאמר שמא החליף והב' כי אין בביתו ערק"י אלא זה וכן העיד היהודי ואפילו שיהיה לו אינו ירא הקונשול מן היהודי שיחליף שהרי אומר לו בפירוש שהוא לוקח ממנה בכל יום ואם לא יקח אותה במהרה שימצאנה ריקנית כי הנערים שלו שואלים ממנו יין ואין לו ממה ליתן להם אלא ממנה ולכן הוא מאיים עליו שיקח את שלו במהרה וע"ז יורנו רבינו מהו הדין בזה. ואין להאריך כי אם בשלום אדונו שיפרה וישגה כחפצו וחפץ המזומן למאמרו הצעיר שבתלמידיו שמואל ן' כה"ר שלום ן' ברהו"ן ז"ל: תשובה עתה מקרוב הורה אחד מהמתחכמים שהערק"י של עכו"ם מותר דזיעה בעלמא הוא ועל פי טעותו נהגו היתר בדבר והיו עושים הערק"י על ידי עכו"ם ולא היו חוששין למגע עכו"ם ביין קודם שנעשה ערק"י ובא אחד מהחרדים אל דבר ה' וגלה את אזני ומיד הכרזתי בכל הבתי כנסיות בגזרת נח"ש שלא יעשו עוד ערק"י אלא על ידי ישראל ושלא ישתו ערק"י של עכו"ם ועדיין היו מפקפקין בדבר עד שהראתי להם תשובת ריב"ש ז"ל שהחמיר בערק"י של עכו"ם ככל חומרות יין לפי שהוא ממשו של איסור וכתב בזה כמה ראיות דלא אמרינן זיעה בעלמא אלא בזיעה היוצאת בלא בישול על גבי האש כגון זיעת הבתים והבורות אבל זיעה היוצאת על ידי בישול על גבי האש הוי ממשו של איסור ולא אמר הרב כן אלא בערק"י של עכו"ם או בערק"י של ישראל שנגע בו העכו"ם בעודו יין אבל בערק"י של ישראל שנגע בו עכו"ם אחר שנעשה ערק"י ודאי לא נאסר דלא גרע מיין מבושל כמו שכתבתי אפילו לדעת המחמירים בחומץ ובוסר הנ"מ הני משום דלא בקיאינן מתי קרוי חומץ ובוסר אבל ערק"י פנים חדשות באו לכאן ויין אמרו ולא ערק"י. ומיהו לשתות אותו במסובה של עכו"ם אני חוכך להחמיר כיון שנהגו עתה לשתות אותו במסיבתם ובמקום יין משתיהם. ואיכא למיחש משום חתנות אבל אין אנו צריכין עתה לזה לנדון דידן. ולענין אי חיישינן לאחלופי בזה אין אני רואה את דבריך דאי מטעמא דאין זה עני וצריך לו לא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין לחלק בין עני לעשיר דכולהו חשידי לאחלופי היכא דאית להו הנאה ואי מטעמא דאין בביתו ערק"י אלא זה דעד לא ראיתי אינה ראיה דדילמא אית ליה ואיהו לא ידע והחליף רע בטוב. אי נמי ביין לבן שדמי הערק"י יתרים מדמי היין והיכא דאית להו הנאה חשידי לאחלופי וכן כתבו כל הפוסקים. הילכך אם מה שלוקח עכו"ם בא לידי חשבון שצריך לפרוע דמי מה שחסר מהערק"י חיישינן שמא נתן בו ערק"י אחר רע או יין לבן למלאת חסרונו והערק"י אסור אפילו בהנאה. ואם אין לו בזה הפסד כלל שכל מה שלוקח העכו"ם אינו בא לידי חשבון ואינו חסר כלום הערק"י מותר ואפילו בשתייה דלא חיישינן שמא החליף כיון שאין לו בזה תועלת ולא הפסד. והנראה לעניות דעתי כתבתי: