שו"ת רדב"ז/אלף שסא
אלף שסא[עריכה]
שאלה מעשה ביהודים ועכו"ם יושבים לשתות ושתה העכו"ם ולא הדיחו את הכוס והיה עליו טופח ע"מ להטפיח וחזר הישראל ועירה מן הכלי אשר בידו לכוס ורצה לשתות. והיה שם אחד מהמשכילים ואמר לו הכל אסור ואפי' מה שבתוך הכלי ושכנגדו חלק עליו ואמר הכל מותר. ואפי' מה שבתוך (הכלי) [הכוס] ובא הדבר לפני ואמרתי הכל אסור דקי"ל נצוק הוי חבור וקי"ל סתם יינם אינו עולה בס' וכן כתב הריא"ף והרמב"ם ורוב הפוסקים אשר אנו סומכים עליהם. אמר המתיר אנא שמעתתא ידענא שאלה להרא"ש וז"ל ועל יין שנמשך מן החבית לכלי והיה בו יין נסך אני מתיר היין שבחבית כיון שאנו מבטלים סתם יינם בס' איך יתכן לאסור יין שבחבית. על ידי ניצוק טפי מנתערב כל יין שבכלי לתוך יין שבחבית. ושלום. אשר בן הר"ר יחיאל ז"ל. אמרתי לו שלש טענות יש בדבר. חדא דאתריה דמר הוא ואנו נוהגים כסברת הרמב"ם ז"ל. ותו שהרי ר"י בנו חולק עליו בהדיא שכתב וזה לשונו. ונראה לי כיון דטעמא דניצוק שאנו רואין אותו כאלו נתערב ביחד. לפי מה שהוא הדבר שיוצק בו כך הוא הדבר שמערה ממנו אם יוצק לתוך יין נסך גמור אין לעליון תקנה. ואם לסתם יינם יוליך הנאה לים המלח אי ימכרנו כולו לעכו"ם חוץ מדמי יין נסך שבו. ואם לתוך כלי שלא הודח אסור בשתייה ומותר בהנאה. ועוד כתב אבל סתם יינם שנתערב ביין של היתר כתב ר"ת שבטל בששים כמו שאר האיסורין ואין דעת שאר המפרשים ז"ל כן. אלא אוסר כל שהוא כיין נסך גמור עד כאן. ואי איתא דסברת הרא"ש כסברת ר"ת היה ראוי לכתוב וכך כתב א"א הרא"ש ז"ל אלא משמע ודאי שהר"י ז"ל לא ראה תשובה זו ולא סמכינן עלה לעשות מעשה כנגד שאר הפוסקים. ותו דהרא"ש לא אמרה אלא במקום הפסד מרובה. וכן מוכח לשון התשובה ועל יין שנמשך מן החבית וחבית הפסד מרובה הוא אבל הפסד מועט כנדון דידן שהיה כלי קטן ומעט יין בו לא אמרה כלל. תדע דהא ר"ת דהוא מריה דהאי סברא כתב ואע"פ כן לא סמכתי על הוראתי זו אלא במקום הפסד מרובה דהתורה חסה על ממונן של ישראל אבל במקום הפסד מועט לא. והשתא דאתינן להכי מצינן למימר דלא פליגי דס"ל להרא"ש כשאר הפוסקים דסתם יינם עולה בששים אבל במקום הפסד מרובה לא העמידו דבריהם והרא"ש ז"ל איירי במקום הפסד מרובה ובנו איירי בדינא דגמרא ובהפסד מועט. אבל ר"ת ז"ל סובר דמדינא סתם [יינם] עולה בס' אלא שאין ראוי להקל במקום הפסד מעט. כל זה כתבתי להלכה במקומות שנוהגין כדברי הרא"ש בין להקל ובין להחמיר. אבל למעשה בכל הגלילות אשר פשטו פסקי הריא"ף והרמב"ם ז"ל הכל אסור דניצוק הוי חבור ליין נסך וסתם יינם אינו עולה בששים ולא שאני לן בין הפסד מועט להפסד מרובה. ואין לנו לומר דניצוק הוי חבור ליין נסך גמור אבל לסתם יינם לא הוי חבור דאין חלוק ביניהם אלא שזה אסור בהנאה וזה אסור בשתייה וניצוק ביין נסך גמור אוסר את היין [בהנאה ובסתם יינם] בשתייה וליכא למימר נמי דתרי חומרי לא מחמרינן דליהוי נצוק חבור ושיהיה סתם יינם אוסר בששים דהא מנא תיתי. תדע הרי כתב רבינו יעקב ואם בתוך כלי שלא הודח אסור בשתייה ומותר בהנאה וכלי שלא הודח אין בו משום יין נסך גמור ואין בו שיעור יין כלל ואפילו הכי קאמר אסור בשתייה: