שו"ת רדב"ז/אלף שנו
אלף שנו[עריכה]
שאלה ומה ששאלת על טבח שיצאת טרפה מתחת ידו אם הוא כשר לכתוב את הגט או לא וכתבת דלדעת הרמב"ם לא מיבעיא לך דפשיטא דפסול מקל וחומר מהבאת הגט דמי שפסול לעבירה מן התורה אם הביא הגט פסול אפילו שנתקיים בחותמיו כל שכן לכתיבת הגט שהוא פסול. עוד כתבת ראיה לפסול מלשון הרמב"ם ז"ל פ' ג' כתבו ביו"ט בזדון ונמסר לה ביו"ט הרי זה גט פסול ע"כ. הרי שאפילו פסול לעבירה אחת משאר עבירות של תורה כגון זה שכתב הגט בזדון ביו"ט שהגט פסול עכ"ד. ורצית לדעת אם דעתי מסכים לזה שכתבת: תשובה יותר פשוט הוא זה מביעתא בכותחא שהוא כשר לכתיבת הגט לדעת כ"ע ואפילו אוכל נבלות להכעיס ואפילו מחלל שבתות בצינעא כשרים לכתוב את הגט תדע דהא עכו"ם גמור הוה מכשרינן ליה לכתיבת הגט אי לאו משום דאדעתא דנפשיה קא עביד ואנן בעינן לשמה. ומהאי טעמא איכא כמה מרבוותא דמכשרי עבד לכתיבת הגט ומאן דפסיל משום דליתיה בתורת גטין וקדושין. ואם כן הפסול לעבירה דלית ביה חד מהני טעמי פשיטא דכשר ואין גם אחד שיחלוק בדין זה דאין לנו להוסיף מדעתנו על הפסולים שמנו חכמים והם חמשה. וכן כתב הרמב"ם ז"ל הכל כשרים לכתוב את הגט חוץ מחמשה. וליכא למימר דתנא ושייר פסול בעבירה משום דאין דינו שוה לאלו החמשה דהני אין הגט שכתבו גט ואילו הפסול בעבירה שכתב הגט הוי גט פסול. חדא דמאי שיור דהאי שייר ותו דלא אמרינן הכי אלא במשנה או ברייתא אבל הפוסק לא משייר מידי. ותו דקאמר הכל כשרים חוץ מחמשה ואילו הפסול לעבירה לדעתך אינו לא בכלל הכל ולא בכלל החוץ. ותו דלא ידעינן דינו מתוך הפסק של הרב ז"ל. ותו כיון דנחית למניינא לא שייר מידי וזה פשוט אפילו למתחילים ולא היה צריך לכותבו אלא להפיס דעתך: ומה שהבאת ראיה מהבאת הגט לא די לנו הצער הראשון שלא ידענו דינו של הרב מנין יצא לו ולא טעמו כיון שנתקיים בחותמיו למה הוא פסול אלא שאתה בא להוסיף עלינו וללמוד ממנו מה שאינו דומה לו. וטעמו של הרב נ"ל דשליח בשליח מתחלף ואתי לאכשורי אפילו היכא שנתקיים הגט על פיו אבל בנדון דידן סופר בעד לא מתחלף ואדרבא מדלא מחתמינן ליה ידעינן דלאו כשר הוא. תדע דאשה פסולה לעדות מן התורה וכותבת את גטה. ואפילו שלא יהיה טעמו של הרב ז"ל מכאן אין לנו ללמוד ממנו לשאר דברים ואין לנו אלא מה שמנה שהרי מחלל שבתות בפרהסיא או מומר לעכו"ם לא פסלינן ליה אלא משום דהוי כעכו"ם לכל דבריו. ומה שהבאת ראיה מכתבו ביו"ט בזדון צריך שתדע כי הספר משובש. וכן הוא בספרים המדוייקים כתבו וחתמו בזדון ביו"ט ונתנו לו אינה מגורשת שהרי העדים פסולים מן התורה. כתבו וחתמו בזדון ביו"ט ונמסר לה בפני עדים כשרים הרי זה גט פסול ע"כ. ומעתה הלכה לה הראיה שהכל הולך אחר החתום. ואע"ג דעדי מסירה כרתי כיון דמזויף מתוכו הוי פסול. והתימא איך לא דקדקת בלשון הרב שהטעות הוא מבואר. והנראה לעניות דעתי כתבתי: