שו"ת רדב"ז/אלף שנה
אלף שנה
[עריכה]שאלה שאלת ממני אודיעך דעתי באומר הרי עלי או אני נשבע שמכאן ועד שלשים יום אקבל עלי כך וכך תעניות או אקבל עלי לתת כך וכך בכל שבוע לצדקה. ועתה לא קבל עליו כלום אלא נדר או נשבע שיקבל ולא קבל [אם] עבר על בל יחל או על בל תאחר או אתרוייהו או דילמא לא עבר כלל: תשובה גרסינן בסוגיא קמא דנדרים בשלמא בל יחל דנדרים וכו' ואיכא לאקשויי אמאי לא משכחת לה והא איכא לאוקומי כגון דאמר הרי עלי לקבל נזירות לאחר שלשים יום ואיכא בל יחל. ומדלא משני גמרא הכי משמע דליכא בהאי גוונא בל יחל והאי שנוייא הוה רויחא טפי מכל מאי דמשנו אמוראי. וטעמא דמלתא דאם אמר הרי עלי לקבל נזירות לאחר שלשים יום הוי כאלו אמר הרי עלי קרבן אם לא אדור בנזיר וכיון שלא נדר בנזיר חייב להביא קרבן. ואם לא הביא עבר בבל תאחר ולא שייך בכה"ג בל יחל כלל. אף בנדון דידן אם אמר הרי עלי לקבל תענית או נקבל עלי לתת צדקה הוי כאומר הרי עלי קרבן אם לא אעשה כך וכיון שלא עשה חייב קרבן ועבר על בל תאחר וליכא בל יחל אבל אם נשבע לקבל עליו כך וכך איכא בל יחל דברו ואיכא בל תאחר דהא קבע לו זמן. ומכל מקום מסתברא לי דהאידנא דליכא מקדש ואין יכול להביא קרבן. כל האומר הרי עלי לעשות דבר פלוני ולא עשה עבר על בל יחל שיודע הוא שאינו יכול להביא קרבן. הילכך בנדון דידן איכא תרתי בל יחל ובל תאחר. והא דלא משני גמרא כגון דאמר הרי עלי לידור בנזירות איכא למימר דהאי לא יחל הוי כשאר נדרים לא דנזיר שהרי נדר לידור בנזיר. ודכוותא תירצו התוספות על לא תאחר וז"ל. עוד יש לומר דאי מאחר לנדריה א"כ לאו היינו בל תאחר דנזיר כ"א בל תאחר דנדר שמאחר לנדור נדרו עד כאן. וא"ת אם כן למה לא הקשו התוס' ותירצו הכי גבי קושית לא יחל שהיא ברישא. וי"ל משום דלא פסיקא להו דדילמא הא דלא משני גמרא הכי משום דאתינא לתרוצי מתניתא ובזמן דבית המקדש קיים מתנייא וליכא בל יחל כהאי גוונא. ואע"ג דכתב הר"ן ז"ל באומר הרי עלי להיות נזיר דמיד חל עליו הנזירות וליכא בל תאחר נראה לי דאין זה מוסכם וגם הוא ז"ל לא אמרה אלא בסתם שלא קבע זמן לנזירות. אבל היכא דאמר הרי עלי לקבל להיות נזיר לאחר שלשים לא חל עליו הנזירות מיד ואיכא משום בל תאחר. וכן כתבו התוס' בהדיא דאיכא בל תאחר אלא שאינו של נזיר אלא של שאר נדרים. הילכך בנדון דידן אם עבר הזמן אשר קבל לקבל עליו תעניות או ליתן צדקה עבר בבל יחל ובל תאחר. ובכל שעה קאי בבל יחל ובל תאחר דהא קיימי עניים ובידו להתענות. ואם אמר סתם או שאמר לא אפטר מן העולם עד שאקבל עלי כך וכך או אתן צדקה כך וכך מחייב לאלתר לקיים מה שנדר לעשות אבל אינו עובר לאלתר והכי משמע לישנא דקאמר וצדקה מחייב עליה לאלתר ולא קאמר עובר עליה לאלתר וכן דעת הרשב"א ז"ל. אבל הרמב"ם ז"ל כתב האומר לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר הרי זה נזיר מיד שמא ימות עתה. ואם איחר נזירותו הרי זה עובר בבל תאחר ואין לוקין על לאו זה. ומיהו אם אמר הרי עלי לנדור לצדקה כך וכך ועברו שלש רגלים עובר בבל תאחר דצדקה הוקשה לקרבנות לבל תאחר. אבל לענין תעניות לא ראינו שהוקשו לקרבנות הילכך אינו עובר בבל תאחר. ועוד שאני מסופק אי שייך בתעניות בל תאחר אפילו היכא דקבע לו זמן. ומכל מקום פשיטא לי דמחייב עלייהו לאלתר אם לא קבע להם זמן והנלע"ד כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: