שו"ת רדב"ז/אלף שנד

אלף שנד

שאלה ראובן יש לו אשה במקום אחר ואמר לשמעון קח המעות הללו ותתן אותם למי שילך לאותו מקום שיתנם לאשתי ושמעון נתנם ללוי ואמר לו תוליך המעות הללו לאשתו של ראובן והלך לוי ונתן המעות ליהודה שיתנם ביד האשה ויהודה זה יש לו חוב מבורר בשטר על ראובן ותפסם בחובו ולא נתנן לאשתו של ראובן אחר כך בא לוי למקום שהיה שמעון ותבע שמעון את לוי למה שנית בשליחות ונתת המעות ליד יהודה ולא ליד האשה השיב אני נתתים ליהודה שיוליכם לאשה וכן עשה יהודה שנתנם לאשה ואני אביא כתב משם איך הגיעו המעות ליד האשה. וב"ד חייבוהו להחזיר המעות לשמעון כיון שהודה ששינה בשליחות וכשיביא כתב שהגיעו ליד האשה יחזירו לו מעותיו. ואחר כמה ימים טען כי ב"ד ידעו שהיו אלו המעות של ראובן ולקחום ונתנום ליהודה שהוא בעל חובו של ראובן. ועחה יורה המורה אם יש ממשות בזו הטענה כיון שאין בידו מעשה בית דין או אם היו בית דין יכולין לעשות כן ואם לוי יכול להתהפך מטענה אל טענה: תשובה הדבר ברור שאין יכול לחזור ולטעון חדא שכבר פסקו הדין ויצא מבית דין חייב ואין יכול לחזור ולטעון דטענתא אגמרוה. ותו דהוי מחיוב לפטור לדעתו ואין יכול לחזור ולטעון. ותו דהוי היפך הטענה הראשונה ממש דבטענה הראשונה אמר שהגיעו ליד האשה ועתה אומר שבית דין נתנום ליהודה. ותו דאפילו אם היה טוען זה בתחלה אין שומעין לו כיון שלא הביא בידו מעשה ב"ד כאשר כתבת וזה דבר פשוט מאד לא היה כדאי לכותבו. ומה שיש לעיין אם יש כח ביד בית דין לקחת המעות מיד לוי ולתת ביד יהודה מפני החוב שיש לו על ראובן בעל המעות ולכאורה היה נראה לומר דיש בידם כח לזה דכיון דראובן במקום אחר ולא מצי לאשתעויי דינא בהדיה ומצא מעותיו במקום אשר הוא שם שיכול לעכבם עד שיעשה עמו דין ואם המלוה הוא דבר ברור כגון שהיא בשטר ונאמנות יקח אותם. וגם מטעמא דאמר רבי נתן מאשר אשם לו מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה ואע"ג דרבי נתן איירי בשאין לו ל"ש דהכא נמי כיון שאינו עמו בעיר הוי כאין לו כל שכן דקושטא דמלתא הוא דראובן אין לו ולא מצי לאשתעויי דינא בהדיה ותו דראובן זה לוה מיהודה במקומו של יהודה והלך למדינת הים ובית דין יורדין לנכסיו כדי שלא יהא כל אחד נוטל מעותיו של חבירו והולך למדינת הים לפיכך תקנו שיהיו נפרעין שלא בפניו. וז"ל הרא"ש ז"ל פרקא קמא דבבא קמא דדין גמור הוא כדי להציל העשוק מיד עושקו מי שבא לב"ד ואמר יש לי תביעה על פלוני ומצאתי ממון שלו במקום ידוע וירא אני שאם יבוא הממון לידו שיבריח אותו ולא אוכל עוד להיות נפרע וכן מי שעדיין לא הגיע זמן שטר חובו ובא לבית דין ואמר כך הכל לפי ראות הדיינים יכולין בית דין לעכב ממון הנתבע עד שיברר תביעתו או עד שיגיע זמן השטר עד כאן. וכן כתב בתשובת מהר"ר ישראל ז"ל וז"ל אם עיני הדיינין רואות דראובן איניש דציית דינא הוא וכולי. אבל אם עיני הדיינין רואות דליתנהו בראובן כל הני מילי דפרישינן לעיל ונראה להם דיש לחוש שאם יפטר ממון זה שבעיר לוי מתחת ידו לא יוכל שוב להשיג דין ומשפט מראובן בכה"ג אם כן מחויבים ב"ד לעכב הממון בדין גמור כדכתב האשרי עד כאן. ובנדון דידן אני יודע ששלח יהודה כמה הרשאות ומינה שליח ועמדו לפני ולא היה יכול להשיג דין עמו לא מפני שהוא אלם אלא מפני שאין לו ויש עליו חובות הרבה. מכל הני טעמי הוה משמע דיכולים בית דין לעכב ממון ראובן וליתנו ליהודה דהא כמה פעמים תבע אותו בפני והודה לו ויש בשטרו כמה חזוקים כי אני ראיתי הטופס שלו. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דנ"ד לא דמיא כלל להך דכתב האשרי דהא הכא ראובן חייב לאשתו מזונות ושלח המעות למזונות אשתו ולא מיבעיא אם אמר שמעון ללוי תן מעות אלו לאשתו של ראובן דפשיטא דזכה לוי לאשתו של ראובן אלא אפילו אמר לו הולך דקי"ל דלא הוי כזכה כיון דחייב לו ובפריעת בעל חוב הולך כזכה דמי. וזכה לוי לצורך אשתו של ראובן ולא נקרא זה ממון של ראובן שאפילו אם היה ראובן רוצה לחזור בו לא היה יכול וכן היא הסכמת הפוסקים ומכל שכן שלא היו בית דין יכולין לקחת המעות מיד לוי ולתת ליהודה. ותו בשעה שנתן ראובן המעות ליד שמעון זכתה האשה בהם שהרי אמר לו בלשון תן ונמצאו המעות של שמעון לא של ראובן שצריך שמעון לעשות שליחותו של ראובן. ואם שינה בשליחות שאמר ללוי הולך מעות אלו לאשתו של פלוני בטלה לה שליחותו של לוי שהרי לא כך צוה ראובן וקמו להו המעות ברשות שמעון השליח הראשון וזכתה בהם אשתו של ראובן. ותו מי הגיד להם שמעות אלו של ראובן הם דילמא מתנה נתנם לשמעון ע"מ שישלחם לאשתו. או דילמא שמעון עמד ופרנס מעצמו על סמך שיפרע לו אחר כך ראובן הילכך היה להם לחקור על זה דעד כאן לא אמרינן שיכולין לעכב אלא כשנתברר שהממון הוא של ראובן אבל מן הספק אין יכולין לעכב שנמצאו מפסידין לבעלים אם ימצא למפרע שלא היה המעות של ראובן והבו דלא לוסיף עלה דבעיקר הדין של העיכוב איכא פלוגתא. הילכך בנ"ד חייב לפרוע לשמעון המעות עד שיביא ראיה שהגיעו ליד האשה ואז יחזור ויקח מעותיו משמעון. ודברים פשוטים הם לא היו כדאי להאריך בהם כל כך. והנראה לעניות דעתי כתבתי: