שו"ת רדב"ז/אלף שמב
אלף שמב[עריכה]
שאלה שאלתי ממני אודיעך דעתי במעשה שהיה בראובן שיצא ללכת לכפרים ולא חזר ונשארה אשתו עגונה בחזקת אשת איש כי לא נודע מה היה לו ואחר זמן בא ירבעם שהיה חשוד עמה וקדשה ובא הדבר לפני אחד מן החכמים וכפה אותו להוציאה בגט מפני שהיה חשוד עמה בחיי בעלה והאשה היתה במקום אחר ושלח לה את הגט למקום שהיתה שם וחכם שכנגדו אמר לו בשעת המעשה עד שאתה חושש לזה יש לך לחוש שהיא אשת איש גמורה ואין להוציאה בגט השיב לו החכם המגרש סוף סוף ספק הוא וצריכה גט מספק גם בזה הגט לא הפסדנו ואעפ"י כן עשה מעשה ושלח את הגט ושאלת ממני אם עשה כהוגן או לא [ואם] (ו)לא עשה כהוגן מאי תקנתיה ואם החכם ראוי לעונש או לא: תשובה החכם הזה אשר כפה את ירבעם לגרש בגט לא טוב עשה בתוך עמיו שמרבה בהם ממזרים לתת חרב ביד האשה להרוג את עצמה דאזלה ומנסבא בהאי גטא דאמרי אלולי דקים להו לרבנן דמית בעלה לא היו נותנים בידה גט להנשא בו. וכ"ת דמכריזין עלה דהאי גטא שבידה אינו להתירה להנשא אלא להפרישה מירבעם הרי החכם המגרש לא נתן לבו גם לזאת ושלח לה הגט סתם ומי יודע אם לעת כזאת כבר נשאת. ותו דאיכא דשמע בגט ולא שמע בהכרזה כדאיתא ביבמות. גם מה שאמר החכם דסוף סוף מידי ספיקא לא נפקא טעותא הוא דלא אמרינן ספיקא הוי אלא שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת וכיוצא בו אבל בנדון דידן לא בא שום עדות להתירה אלא אדרבא בא עדות לאוסרה שאמרו שבעלה הלך למדינת הים. הילכך בחזקת אשת איש עומדת דאלת"ה כל נשותינו בשעה שאנו יוצאים מאצלן הם עומדות בספק וזה לא אמרו אדם מעולם וכיון שכן לא היה ראוי לגרש בגט אלא להפרישה בלא גט דאשכחן כי האי הפרשה בכמה דוכתי בלא גט וחד מינייהו גבי סוטה דוק ותשכח. וקדושי ירבעם מתלא תלוי וקיימי אם יבואו עדים שמת בעלה קודם הקדושין חלו הקדושין למפרע ואם לא יבואו עדים או שיבואו עדים שמת אחר הקדושין אין הקדושין כלום דאין קדושין באשת איש. וא"ת אם לא יגרש ירבעם דילמא ילך גם הוא למדינת הים והיום או למחר יבואו עדים שמת בעלה קודם קידושי ירבעם תשאר עגונה מכח קדושי ירבעם ונמצאת קרחת מכאן ומכאן. הא לא קשיא כלל דהיא נתנה אצבע בין שיניה לקבל קדושין בעודה בחזקת אשת איש היא עשתה שלא כהוגן ואנן ניקום ונעביד לה תקנתא דנפיק מינה חורבא וכדכתיבנא. ולענין אם יש לה תקנתא כל מאי דאיפשר לתקוני מתקנינן משדרינן ונסבינן גטא מידה ומכריזינן עלה בכל הגלילות דאתתא פלוניתא אסירא להנשא עד שתביא עדות שמת בעלה פלוני. ולענין אם הוא ראוי לעונש ראוי וראוי הוא כי רבים חללים הפילה וכל שכן אחר התראה וזה יורה אשר לבו גס בהוראה ואינו מעיין בספרים בשעת מעשה ולא שואל את פי מי שגדול ממנו וצריך לכוף אותו שלא יהיה לו עסק בדיני גטין וקדושין מאחר שאינו בקי בהם ואי לא ציית לממחי ליה בסילוא דלא מבע דמא. והנלע"ד כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: