שו"ת רדב"ז/אלף שמ

אלף שמ

(רסט) שאלה שאלת ממני ידידי אודיעך דעתי במי שהחליף כלים העומדים לסחורה אם יש להם אונאה או לא. שמלשון הרב ז"ל נראה שכתב בלשון רבים המחליף כלים משמע דאפילו עומדים לסחורה אין להם אונאה או דילמא כיון דטעמא הוי משום (ש"ה) [שזה] רוצה במחט יותר משריין לא שייך אלא בבעלי בתים אבל בכלים העומדים לסחורה לא שייך האי טעמא וכי יש לומר שזה רוצה באלף מחטין למוכרם יותר מאלף שריונים אין זה מסכים אל הדעת: תשובה כבר ידעת כי הראב"ד ז"ל ורוב המפרשים סוברים כי אפילו בחליפין יש אונאה שכתב בהשגות אמר אברהם לא ידעתי מנין לו ואולי טעה בירושלמי בפרק הזהב תמן תנינן כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה לו וכו' אמר רבי יוחנן לא שנו אלא חמור בפרה וכו' אבל צבור וצבור וכו' לא קנה. ונראה לו כמו שחלקו בין חמור לפרה לצבור פירות בצבור פירות לענין קנייה כך חלקו לענין אונאה. ואין זה מחוור דלענין קנייה אלו בתורת חליפין נתן לא קנה דס"ל פירות לא עבדי חליפין ואי לא קנה אונאה היכן היא ואי בתורת מכר ומקפיד על דמיהן אפילו בפרה קנו ומחזירין אונאה דהא מכור לי קאמר עד כאן. והרמב"ן ז"ל מטיל פשרה שחליפין ומקפיד עליהם יש להם אונאה אבל חליפין ואין מקפיד עליהם אין להם אונאה. וכן במחליף כלי בכלי וראה אותו יש לו אונאה ולא אמרו אין לו אונאה אלא במי שניכר שאינו מקפיד כגון מכור לי באלו אבל בכל חליפין דעלמא יש לו אונאה עד כאן. הרי אתה רואה בעיניך כי דין זה חדוש הוא לא הוזכר בהדיא לא בגמרא ולא בירושלמי אלא שלמדה הרב ז"ל מההיא דרבי יוחנן לא שנו אלא חמור בפרה וכו' מפני שהוא ז"ל מפרש הירושלמי בשיש בו אונאה אבל באין בו אונאה אפי' פירות בפירות קנה דחליפין כהנך אפילו בפירות נינהו כמו שכתב בפרק ה'. ואעפ"י שהירושלמי פשטו אינו כיש בו אונאה אפשר דאנן דקי"ל לפי סברתו דחליפין כי הנך דאיתנהו אפילו בפירות לענין אונאה יש חילוק בין כלים לפירות כמו שהיו מחלקים בירושלמי לענון קנייה והטעם שכלי מתקיים יותר מפירות. ומתוך דבריו אתה למד דבכלים אפילו מקפיד אין לו אונאה שהרי הזכיר בפירות שומא וזהו שמקפיד עליהם ונראה שכיוצא בו בכלים אין לו אונאה את זה כתב בעל מגיד משנה לתקן דברי הרב. ועוד אני למד מדברי הרב ז"ל דאפי' בטול מקח ביותר משתות אין להם אונאה שהרי כתב אפי' מחט בשריון והדבר ידוע שהשריון שוה כמה אלפי אלפים מחטין. עוד יש ללמוד כי אפי' על ידי מום אין החליפין מתבטלין שהרי מחט בשריון אין לך מום גדול מזה דבעלמא המקח בטל ואפי' הכי בחליפין אינו בטל הוא הדין לבטול על ידי מום דאין להם דכיון דטעמא הוי משום שזה רוצה במחט יותר מן השריון הרי הוא רוצה בו אפי' במומו הא לענין עיקר הדין ג' מחלוקות. לדעת הראב"ד יש אונאה בכל חליפין אפילו כלים אפי' בהמה אפי' אינו מקפיד עליהם ולא ראה את הכלי אלא אמר לו תחליף טלה בחמור והוא לא ראה אותו יש לו אונאה ובטול מקח ומום. לדעת הרמב"ם ז"ל כלי בכלי או בהמה בבהמה אפי' מקפיד עליהם כגון ששמו אותם אפי' הכי אין להם אונאה ולא בטול מקח ואפי' על ידי מום. ולדעת הרמב"ן ז"ל אם הקפיד עליהם או אפי' ראה אותו הכלי שהחליף הרי איכא קפידא ויש לו אונאה ואם אמר לו החלף לי באלו אין להם אונאה. והמחוור שבפסקים אעפ"י שאיני כדאי לזה אומר חליפין כלים בכלים או בהמה בבהמה ושמו אותם במעות שזה שוה כך וזה שוה כך יש להם אונאה אבל אם לא שמו אותם אעפ"י שראה את הכלי או את הבהמה אין להם אונאה שזה שראה אותה אינו כדי לשום אותה ולעשותה דמים דאם כן הוה ליה לשום אותה בהדיא אלא לראות אם היא טובה וראויה לו או לא. ולענין שאלתנו כלים או בהמות העומדות לסחורה יש להם אונאה אפילו לדעת הרמב"ם ז"ל חדא דהבו דלא לוסיף עלה כנגד בעלי המחלוקות ועוד שדין זה מחודש הוא שאינו מפורש בגמרא שלנו ולא בירושלמי בהדיא ותפסת מועט תפסת. ותו דבשלמא אי איירי בבעלי בתים המחליפים כלי בכלי היינו דשתיק מינה גמרא דידן דמלתא דלא שכיח כולי האי הוא. אבל אי איירי אפילו בכלים ובהמות העומדות לסחורה ישכח ושכיח ומעשים בכל יום בהכי ואמאי שתיק מינה גמרא דידן וגם הירושלמי לא הזכיר אותו בהדיא. ותו מהטעם שכתב הרב ז"ל שזה רוצה במחט יותר מבשריון שזה צריך לתפור חלוקו וצריך למחט לתועלתו לפי שעתו אבל שריין לא צריך ליה שאין שם מלחמה וגם לא איש מלחמות הוא. וכן המחליף טלה בסוס הוא צריך לאכול בשר והאי טעמא ודאי לא שייך אלא בבעלי בתים אבל בסוחרים שיש לו כמה שריונים למכור איך יעלה על הדעת שיחליפם בכמותם מחטים ולא יהיה לו אונאה. וכן מי שיש לו כמה בגדי משי למכור וירצה להחליפן בבגדי צמר ולא יהיה לו אונאה והלא אם ימכרם במדינה או יוליכם למדינה לעולם ידו על התחתונה הילכך אפי' שהרב היה אומר כן בפירוש לא היה לנו לסמוך עליו בזה אלא על הפוסקים האחרים כיון שהוא כנגד השכל והסברא כל שכן שהרב ז"ל לא אמרה אלא בבעלי בתים. והאי דנקט המחליף כלים בכלים לאשמועינן שאפילו אם הם רבים כיון דבעלי בתים נינהו ואין מקפידין אין להם אונאה. והוי יודע שהמחליף כלים בפירות או בסחורה אחרת אעפ"י שאין לבעל הכלי אונאה לפי שהוא צריך לאותו הכלי לבעל הפירות יש אונאה שאם נתאנה בעל הפירות יחזור שהרי אומר לך לא בשביל שבעל הכלי אין לו אונאה אני אפסיד את דיני כנ"ל. ומכל מקום נראה לי שאם יש מום בשריון או במחט חוזר דמצי למימר כלי שלם הייתי צריך: