שו"ת רדב"ז/אלף שלד
אלף שלד[עריכה]
שאלה מעשה שהיה בראובן שגירש את אשתו ואחר שעברו שנים או שלש חדשים פשר ביניהם אחד מן החכמים וצוה לסופר לכתוב לה כתובה להכניסה בלילה (בעצמה) [זו] ובא אלי הסופר ליטול רשות כמנהג ואמרתי לו לא תכניס אותה לחופה עד שתספור ז' ימים נקיים והיה הדבר זר בעיניהם דכיון דגרושתו היא ורגילה ביה לא חיישינן שמא תבא לידי חימוד ואמרתי להם קל וחומר הדברים השתא ומה אם אשה חדשה שאינה מכרת אותו ואינה מהרהרת בו חיישינן שמא תראה מחמת חמוד זו שהיא רגילה בו ומכרת אותו יפה וזוכרת מעשים שבינה לבינו לא כל שכן שתראה מחמת חמוד. ומ"ש הגאון גרושה מותר להחזירה ביומה ואפילו לשעתה אין בכך כלום לא איירי בהכי אלא משום דזמן הגט והכתובה בזמן אחד והיינו דקאמר ואפילו לשעתה ואי משום חשש חמוד לא שייך לומר ואפי' לשעתה ומיהו גם אני מודה שאם החזירה קרוב לגירושין בגוונא דליכא חמוד דמחזירה ואינה צריכה להמתין כלל אבל אם עבר זמן כנ"ד איכא למיחש שמא תראה מחמת חמוד וכ"ש הוא. ועוד שלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין. שהרי קטנה שלא הגיעה לראות צריכה למנות ז' ימים נקיים כ"ש גרושתו וזהו שכתב הרמב"ם ז"ל כל בת שתבעוה להנשא אפילו בת קטנה והכי איתא בגמרא בהדיא דאפילו קטנה דגרסינן אמר רבא תבעוה להנשא צריכה לישב ז' ימים נקיים. רבא איעסק ליה לבריה בי רב חביבא אמר להו ליום פלן נכתוב כתובה איעכב ז' יומי בר מההוא יומא אתא אמר ליה מאי טעמא עבד מר הכי אמר ליה לא סבר לה מר להא דאמר רבא תבעוה להנשא ונתפייסה צריכה להמתין ז' ימים נקיים אמר ליה אימור דאמר רבא בגדולה דשכיחי בה דמים בקטנה מי אמר אמר ליה בפירוש אמר רבא לא שנא גדולה ולא שנא קטנה גדולה מ"ט משום דמחמדה קטנה נמי ע"כ. ומיהו האי איכא לאיסתפוקי אם גירש אותה כדי לקיים שבועתו והוא עתיד להחזירה והיא יודעת בדבר כיון דדעתה עילויה אין כאן תביעה כלל ואינה מחמדת או דילמא לא חלקו רבנן. ומסתבר לי שאם האשה יודעת וממתנת בכל יום שיחזירנה תבועה ועומדת היא ודעתה עילויה ואין כאן תביעה חדשה ואינה מהרהרת בו שתבא לידי חמוד ודומה למי שיש לה פת בסלה אבל אם נתייאשה ממנו ושוב תבעה להנשא דצריכה להמתין ז' נקיים ואין אני רואה להאמין האשה לומר דעתי היה עליו דאם אמרו להאמינה בנדה החמורה משום דחמירא לה ולא משקרא אבל האי חששא קילא לה ואמרה כן וסומכת לומר בדקתי ולא מצאתי דם. ולפיכך אין להאמינה אלא היכא שהדבר נראה לדיין שגירש אותה כדי לאיים עליה או כיוצא באלו הדברים שהענין מורה שרוצה להחזירה והיא ג"כ יודעת בזה כי האי אינה צריכה. להמתין. והנלע"ד כתבתי: