שו"ת רדב"ז/אלף שכו
אלף שכו[עריכה]
שאלה מעשה היה בראובן שמת והניח אלמנה ובן ושתי בנות והגיעה אחת מהן לינשא ותובעת פרנסה ולא ידענו אומדן דעתו של אב וצריך לתת לה עישור נכסים היא אומרת לשום כל העזבון שהניח אביה והאלמנה אינה תובעת כתובתה והבן אומר נסלק כתובת האלמנה ואחר כך נשום מה שנשאר ותטול עישור נכסים. יבאר לנו מורנו ענין עישור נכסים ובמה הוא נוהג: תשובה מה שהסכימו עליו רוב הפוסקים אשר אנחנו סומכים עליהם דמה שאמרו לפרנסה שמין באב היינו לפחות לה מעישור נכסים אבל לא ליפות כחה משום דהוי אעבורי אחסנתא וכן לענין שאינה נגבית אלא ממקרקעי כן פסקו רוב הפוסקים אשר אנו רגילין בהם וכיון שאינה נגבית מן המטלטלין כל שכן שאינה נגבית מן החובות ומה שיעלה מעישור מה שימצא לו בקרקעות נוטלת אותו בקרקע ומשכירות הקרקע. ולענין מה ששאלת הדבר ברור יותר מביעתא בכותחא דאין שמין אלא אחר שמנכין כתובת האלמנה שהרי בעלת חוב היא ובכל שעה שתרצה גובה כתובתה ואפי' יש שם מטלטלין וקרקעות אין הבת יכולה לומר תטול האלמנה מטלטלין אני אטול עישור הקרקעות לפי שעיקר שעבוד הכתובה על הקרקעות דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לכתובה אלא מתקנת הגאונים הילכך מוקמינן לה אדינא בקרקע ואין הבת נוטלת אלא עישור מה שישאר בקרקעות אחר פרעון הכתובה וב"ח אם יש עליו חוב. וכל מה שכתבתי הוא נסמך על הכלל דעישור נכסי לא הוי מתנאי כתובה ולא תקנו בה כלום למגבי ממטלטלי אלא ממקרקעי והוי יודע שכתב הרשב"א ז"ל דאע"ג דקיימא לן דאין נותנין לבת עישור נכסי אלא בזמן שהיא באה לינשא היכא דאזלינן בתר אומדן דעת האב מעכשיו אומדין הדעת לפי הנכסים שנשארו ממנו ופוסקין לה בית דין מה שראויה ליטול ונוטלתו בשעת נשואין ע"כ. וטעמא שמא יתמעטו הנכסים בין מיתת האב לנשואיה ובשעת מיתת האב זכתה בחלקה אלא שתקנו ז"ל שלא תנתן לה עד שעת נשואיה אלא דק"ל אם כן בשאין שמין דעת האב נמי אלא שנוטלת עישור נכסי יחשבו כמה יעלה העשור בשעת מיתת האב ולא יתנו לה אלא עד שעת נשואיה שמא יתמעטו הנכסים. ואיפשר לי לומר דעיקר טעמו ז"ל שמא תשתכח אומדן דעת האב בין מיתה לנשואין ודוקא לפרנסת נשואין אין שמין אלא הקרקעות אבל לפרנסה ממש כלומר למזונות שמין בין קרקעות בין מטלטלין וזנין את הבנות לפי אומדן דעת אביהן וכן אמרו בגמרא רב זן מחיטי דעלייה וכן דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל והמגיד משנה כתב שכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל. ויש לתת טעם כיון דמזון הבנות מתנאי כתובה מה שאין כן בפרנסה. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: