שו"ת רדב"ז/אלף שכה
אלף שכה
[עריכה]שאלה שאלת על ראובן שקבל עליו לזון את בת אשתו וכך כתב לה וקבל עליו החתן לזון את בתה על שלחנו עד שתנשא הבת כל עוד שהוא נשוי עם אמה ולהשיא אותה מנכסיו לפי כבודו ועתה בא לבית דין עם אשתו לבטל תנאי זה ואמרו לו בית דין שאין האם יכולה להפקיע זכות הבת ומפני זה רוצה לגרשה ולהחזירה סתם כדי לבטל תנאי זה אם יועילו גירושין כאלו לבטל את התנאי: תשובה תנן בפרק הנושא הפקחין היו כותבים [ע"מ] שאהא זן את בתך ה' שנים כל זמן שאת עמי. וכתב עלה הרשב"א ז"ל מסתברא שאם גרשה והחזירה כבר נתבטל תנאו שאין בלשון הזה אלא כל זמן שאת עמי מנשואין אלו. והביא ראיה מהא דתניא בן לוי שמכר שדה לישראל ואמר על מנת שמעשר ראשון שלי מעשר ראשון שלו ואם אמר לו כל זמן ששדה זה בידך מכרה לאחר וחזר ולקחה ממנו אין לו עליו כלום אלמא כל זמן שהוא בידך מקנין ראשון קאמר הכא נמי מנשואין ראשונים קאמר וכתב שכן מצא בירושלמי וכתב דתליא בפלוגתא דרב יהודה ורב הונא דלרב יהודה לכתובה ולתנאיה החזירה לרב הונא לכתובה החזירה ולא לתנאיה ואיתותב רב יהודה הילכך הכא נמי נתבטל התנאי הראשון. כן כתבה הטור וז"ל סימן קי"ד וכן אם נתגרשה אפילו חזר ונשאה דכל זמן שאת עמי מאלו הנשואין משמע. ואין לחלק בין לשון כל זמן שאת עמי לכל עוד שהוא נשוי עמה שהרי לא היו הפקחין כותבין כך אלא כדי שאם תמות או תתגרש לא יהיה חייב עדיין לזונה וכי היכי דהאי לישנא לא משמע אלא מנשואין אלו כך כל זמן שהוא נשוי עמה לא משמע אלא מנשואין אלו. אבל מה שיש לדקדק מאחר שבאים שניהם לעשות קנוניא להפקיע זכות הבת אם שומעין להם וקצת היה נראה לומר דלא אמרינן הכי אלא היכא דנתגרשה כלומר שנתגרשה ממילא לסבה אחרת והכי משמע לשון הירושלמי דקאמר מתה אינה עמו נתגרשה אינה עמו. אבל ממקום הראיה דההיא דבן לוי דקתני מכרה לאחר משמע דאפי' מכרה בכל גוונא אפי' לעשות קנוניא להפקיע זכות בן לוי אפילו הכי אין לו עליו כלום והכא נמי לא שנא אעפ"י שבאים לעשות קנוניא הגרושין פקעו התנאי וטעמא דמלתא כיון שתלו המזונות בכל זמן שהיא נשואה עמו הוא לא רצה להתחייב במה שלא היה חייב אלא על תנאי זה שאם יגרשנה ויחזירנה שיפטר מזה החיוב. וא"ת מה יועיל התנאי שהרי כל זמן שלא ירצה לזון אותה יגרש את אמה ויחזירנה ונמצא מתבטל התנאי. לא קשיא שאין כל הנשים אכזריות כזו שהיא רוצה להפקיע זכות בתה אבל בשאר נשים הוא מפחד לגרשה שלא תרצה לחזור לו אלא על התנאי הראשון שיזון את בתה ואין אדם מגרש את אשתו על הספק. אבל אין הכי נמי דאי מתרמי מלתא כנדון דידן שעושין קנוניא לא מפני זה ישתנה הדין ואפילו להפקיע איסור אשת איש מצינו כיוצא בזה כל שכן בתנאי שנתחייב בו מדעתו שיכול לסלקו בכל דהו. דכתב הרא"ש ז"ל בתשובה מי שגירש את אשתו על מנת שלא תנשא לפלוני ועתה רוצה להתירה לאותו פלוני כיצד יעשה יחזיר ויקדשנה ויפטרנה בגט בלא תנאי. והא הכא דלכתחלה מקדש אותה על מנת לגרשה בדרך תחבולה כדי להתיר איסור אשת איש שיש עליה לאותו פלוני וכל שכן בנדון דידן. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: