שו"ת רדב"ז/אלף שטו
אלף שטו[עריכה]
שאלה על ענין אשר שאלת תפילין וציצית איזה מהם קודם לפי שראית מקצת חכמים מתעטפים בציצית תחלה ואחר כך מניחין התפילין: תשובה יפה כתבת כי על דרך האמת צריך להתעטף בציצית תחלה ויפה הבאת ראיות מהפוסקים והמדרשים וכן תמצא כתוב באגור בשם הזוהר. והחכם אשר העיד שכן נוהגים חכמי צפת לפי דעתי לא כיון עדותו יפה אלא מפני שראה אותם באים לב"ה והתפילין בראשם. ולובשים הטלית בב"ה חשב שכך הוא הסדר וליתא אלא משום שצריך להניח תפילין בבית וליכנס בבית הכנסת כשהוא לבוש תפילין משום דכתיב ואני ברוב חסדך אבא ביתך וגו'. ואם אינו לבוש תפילין היכן היא היראה והוא צריך לומר זה הפסוק בשעה שהוא נכנס לבית הכנסת. משום הכי מתעטף. וכן מתעטפין בטלית תחלה בבית ולובשין התפילין ואח"כ מסירין הטלית שאינם יכולין ללכת מביתם לבית הכנסת מעוטפים בטלית מפני הישמעאלים. וחוזרין ולובשין הטלית בבית הכנסת וכן נוהגין קצת חכמים אשר מדקדקים במצות במקומינו אבל להפך הסדר וליכנס בלא בר אין ראוי וקרוב עונשו לעונש בני אהרן רחמנא ליצלן. וכן תמצא הפוסקים מקדימים הציצית לתפלין וכתב הטור ואחר שנתעטף בציצית יניח תפילין מיד ואין צריך להאריך שכבר כתב כ"ת מה שיש בו די לכל מי שיודה על האמת. ואפילו אם תרצה לומר שכיון עדותו החכם המעיד וכך נוהגין חכמי צפת לא נחוש למנהגם עד שנדע טעמם ועל מה סמכו. ואם קבלה היא לא נקבל כיון שיש לנו על מי נסמוך. ואם לדין נשיב עליהם תשובה. וראיתי לאחד מן הראשונים שהורה להתעטף בציצית ליל יום הכפורים ולברך עליה ואין אני מודה לו בברכה. וקרוב אני לומר שהיא ברכה לבטלה דלילה לאו זמן ציצית הוא. ואני רגיל להתעטף בלא ברכה כדי לעמוד באימה וביראה ולא מפני חיוב: וגם אני מצוה לכל הנשמעים אלי לעשות טלית של צמר מפני המחלוקת של רבינו תם. ואם יש סכנה בדבר כגון בירושלם תוב"ב שמונעים הישמעאלים את הישראלים מלהתכסות בטלית של צמר. לפיכך יעשה לו טלית קטן של צמר תחת בגדיו ויברך עליו. ויכוין לפטור בברכה זו גם את הטלית הגדול של פשתן שבו הוא מתכסה בב"ה. וכבר ראיתי מי שהפליג על המדה וכתב שאסור לצאת בליל שבת בטלית אפילו מצוייצת כהלכתה דלילה לאו זמן ציצית הוא. ואני מן המתירין דאע"ג דלילה לאו זמן ציצית הוא מכל מקום מלבוש הוא לכל בר ישראל כיון שהיא מצוייצת כהלכתה וברור הוא. והנראה לעניות דעתי כתבתי שוב ראיתי דיפה נהגו לובשין ציצית קטן תחלה ומניחין תפילין ואחר כך מתעטפין בטלית משום מעלין בקדש. והרמז עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה ודעהו (עיין בסימן ב' עלה ר"ס):