שו"ת רדב"ז/אלף רצט
אלף רצט[עריכה]
שאלה שאלת ממני אודיעך דעתי במי שמלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון או נגנב דקי"ל שומר שכר הוא וחייב לשלם (אבל) [אם] אין אחד יודע לכוין כמה היה שוה כיצד יפרע ומה יפרע: תשובה איני יודע מקום לשאלה זו שאם זה אומר איני יודע וזה אומר אינו יודע אין כאן לא ממון ולא שבועה אלא זה הפסיד הלואתו וזה הפסיד משכונו ומרוב פשיטות הדבר אני אומר שלא היה המעשה כך ולפיכך אני צריך לברר כל החלוקות דשייכי בה. המלוה טוען סלע הלויתיך עליו ושקל הוה שוה ואתה חייב לי שקל והלוה טוען אני מודה שהיה שוה פחות מסלע אי זה ממון אבל לא ידעתי כמה פחות מסלע הרי יש כאן כפירה והודאה ואעפ"י שאין הודאתו וכפירתו ידועה לנו דבר שבמנין חשיב כיון שזה תובעו דבר ידוע תדע דהא בחמשין ידענא ובחמשין לא ידענא חייב שבועה אע"ג דכיון דבחמשין דלא ידענא אין כפירתו והודאתו מבוררים מכל מקום כל שאלו כופר בברי חייבו וחשיב דבר שבמנין אף כשאמר איני יודע כן הוא מחוייב שבועה כל שיש הודאה ברורה בשוה פרוטה. הילכך אם כך היה המעשה הרי חייב הלוה שבועה דמודה במקצת הוא ואינו יכול לישבע כמה שוה שהרי אינו יודע הוה ליה מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם. ומכל מקום אם נתחייב המלוה שבועה שאינה ברשותו וכגון שאינו מאמינו מגלגל עליו נמי שלא היה שוה אלא שקל ופורע לו שקל ואם מאמינו נוטל בלא שבועה דאין נשבעין על טענת שמא. ואם טוען הלוה איני יודע אם שוה יותר או פחות אין כאן הודאה במקצת ואין על הלוה חיוב שבועה לכשנאמר מתוך שאינו יכול לישבע משלם אלא נשבע המלוה שיודע כמה שוה ויטול כיון שזה יודע וזה אינו יודע. וא"ת אמאי לא מנינן ליה בכלל הנשבעים ונוטלין וי"ל דלא מנינן התם אלא הנך דנשבעין ונוטלין מן התקנה אבל הכא אינו נשבע ונוטל מן התקנה אלא מדינא משום דלוה לא ידע כמה שוה ואיהו ידע. ואם הלוה טוען כך וכך היה שוה ומלוה טוען איני יודע כמה אבל יודע אני שהיה שוה יותר מן ההלואה פרוטה הא הכא איכא שבועה על המלוה ואינו יכול לישבע ומשלם מה שיאמר הלוה ששוה וכן היא סברת הרא"ה וכן נראה מלשון הרמב"ם שכתב בפרק ה' מהל' מלוה ופקדון המפקיד פירות אצל חבירו שאינם מדודין ועירבן עם פירותיו ולא מדדן ה"ז פושע בעל הפקדון אומר כך וכך היו והשומר אומר איני יודע ישלם בלא שבועה שהרי חייב עצמו בתשלומין ואינו יודע כמה הוא מחוייב ונמצא מחוייב שבועה שאינו יכול להשבע וכן הורו רבותינו רבינו יהוסף הלוי ורבו ע"כ. ואע"ג דאיכא לדחויי דהתם פשע כיון שעירבן עם פירותיו בלא מדידה אבל הכא ליכא פשיעה דהא נגנבו או נאבדו. ויש לומר דהכא נמי איכא כעין פשיעה דכיון שיודע שאם יאבד חייב לישבע הוה ליה לידע כמה שוה וכיון שאינו יכול לישבע משלם. ואעפ"י שיש חולקין ודוחין הראיה שהביאו מן הירושלמי דההוא דאפקיד גבי חבריה חד שק צרור אירעו אונס האי אמר סיגין הוה מלא והאי אמר מתנסין הוה מלא אתא עובדא קומי דרב ואמר הרי זה נשבע ונוטל ואמרו דהך דירושלמי לא מיירי אלא בטמון באש. מכל מקום הדין דין אמת דכיון דמלוה הוי כעין פושע. ולא מצי לאשתבועי משום דלא ידע הלוה ונוטל בלא שבועה. ואם טען המלוה איני יודע אם היה שוה מעט או הרבה ישבע הלוה כמה ויטול כיון שאין על המלוה שבועה שהרי לא הודה המלוה במקצת והיכא דתרוייהו ידעי כמה שוה הוי דינא מדתנן בפרק שבועת הדיינין המלוה את חבירו על המשכון ואבד וכו' אבל היכא דתרוייהו לא ידעי כלל בפשט השאלה אין כאן עסק שבועה ולא פרעון ואם האחר יטעון על חבירו אתה ידעת ששוה כך וכך ישבע הלה שאינו יודע ונפטר. והנראה לעניות דעתי כתבתי דוד ן' זמרא: