שו"ת רדב"ז/אלף רצז
אלף רצז[עריכה]
שאלה שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שעבר וקבל פקדון מן האשה בעודה תחת בעלה וגרשה למי יחזיר ואת"ל יחזיר לאשה אם הבעל אומר שלי הם והאשה אומרת שלי הם מנ"מ שנפלו לי על מי להביא ראיה ואם אחד מהם לא מצא ראיה מה יעשה הנפקד אם יניח אותה עד שיתפשרו ביניהם או מה יעשה. גם יודיענו כבוד תורתך על זה המעשה כי האשה שלחה הנכסים ממקום למקום על ידי אחיה להפקידם ביד ראובן וראובן הוציא שטר חוב על השליח ואומר שהשליח משכן לו הנכסים על המעות אבל לא הוזכר בשטר משכון כלל והאשה אומרת אתה יודע כי הנכסים הם שלי ולא של השליח ואתה הלוית לשליח מעות בלא משכון וגם השליח אמר לך כי הנכסים הללו פלונית שולחת אותם לך בפקדון. יורה המורה הדין עם מי ושכרו כפול ומכופל מן השמים: תשובה תניא בפרק חזקת הבתים אין מקבלים פקדונות מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התינוקות קבל מן האשה יחזיר לאשה מתה האשה יחזיר לבעלה ע"כ. ומשמע טעמא דמתה האשה שבעלה יורשה אבל אם נתגרשה יחזיר לאשה וכן דקדקו קצת מפרשים מרישא דקתני יחזיר לאשה שאם יש מעות ביד האשה שנאמנת לומר של נכסי מלוג הם שירשתי או שתאמר נתנו לי על מנת שאין לבעלי בהם כלום אלא מה שאני נושאת ונותנת לתוך פי. וכן העבד שכל זמן שהם בידם נאמנים וזה דעת הרשב"א ז"ל. הילכך לפי שטה זו הדבר ברור שיחזיר לאשה אע"פ שהבעל עומד וצווח כיון שהיא טוענת ששלה הם שנפלו לה בירושה וראובן נפקד מכח האשה יחזיר לאשה וכן נראה דעת הריטב"א תלמידו. וקשיא לי טובא דאם כן כל אשה תגנוב משל בעלה ותאמר ירושה נפלה לי או מתנה נתנו לי על מנת שלא יהיה לבעלה רשות בה והבעל אינו יכול להשמר ממנה שהרי הכל בידה וברשותה וירושה או מתנה קלא אית להו והכי איתא בירושלמי פרק מציאת האשה דגרסינן התם אמר ר' יוחנן טעם אחר יש באשה אמר רבי חגי מפני קטטה ר' יוסי לא אמר כן אלא שלא תהא מברחת משל בעלה ואומרת מציאה מצאתי הגע עצמך שנתן לה אחר במתנה קול יוצא למתנה ואין קול יוצא למציאה. הא לך בהדיא שאם יוצא קול למתנה נאמנת לומר של מתנה וקול יוצא לירושה אבל בלא קול אינה נאמנת דדילמא משל בעלה הבריחה. ומהאי ברייתא אין ראיה כלל דאיכא למימר דבסתמא איירי דלא ידע הבעל בהו הלכך יחזיר לאשה. אבל היכא שהבעל אומר שהם שלו ודאי יחזיר לבעל וכן כתב בעל מגיד משנה שהיא סברת הרמב"ם והרמב"ן ז"ל. וכתב הרשב"א ז"ל לדעתם ז"ל ולפי דבריו הא דקתני יחזיר לאשה יחזיר לעבד לאו דוקא קאמר כלומר להם ולא לבעלים אלא משום שאמרו אין מקבלין פקדונות מהם דאלמא חוששין שמא משל בעלים גנבום היה עולה בדעתינו שאם קבלום נחוש ולא נחזירם קמ"ל אין מקבלים לכתחלה ומ"מ אם קבלו למקום שנטלו יחזירו ע"כ. ומשמע לי דוקא מן הסתם אבל אם הבעל עומד וצווח שלי הם או שנתגרשה האשה וגבתה כתובתה לא יחזיר לאשה. והוי יודע דאפי' לשיטת הרשב"א ז"ל אם תקפן הבעל אין מוציאין מידו וכן כתב ר"י ז"ל שהוא בעל סברת הרשב"א ז"ל. עוד כתב ר"י ז"ל וז"ל ואם היא נושאת ונותנת בתוך הבית בכל ענין אינה נאמנת לומר שלי הם ולא של פלוני הם דאמרינן בתר הכי וכן האשה שנושאת ונותנת בתוך הבית ואמרה שלי הם עליה להביא ראיה ולא מהימינן לה במגו דאי בעיא אמרה הפקידו בידי. מיהו היכא שאינה נושאת ונותנת בתוך הבית בחיי בעלה וממון בעלה מצוי בידה בהא איכא לספוקי אי חושבים לה כאלו נושאת ונותנת בתוך הבית או לא עד כאן לשון התוס'. הילכך בנ"ד אין לך אשה שאינה נושאת ונותנת בתוך הבית וממון בעלה מצוי בידה והכל של בעלה הוא. ואפילו באשה שאינה נושאת ונותנת בתוך הבית אלא שממון בעלה מצוי בידה לא נניח ודאי של הרמב"ם והרמב"ן ז"ל משום ספקן של תוס' וכל שכן דאתריה דמר הוא. ועוד דמסתבר טעמיה דכל אשה תגנוב מהמצוי בידה משל בעלה ותאמר שלי הם וכדכתיבנא לעיל. כל זה כתבתי להתלמד במקום אחר אבל בנ"ד הכל מודים שהוא של הבעל ולא יחזיר לאשה כלל לפי שאני ראיתי את הנכסים והיו ב' משאות מקצת תשמישי הבית כגון יורות וקערות ומקצתם תשמישי הבית כגון כרים וכסתות ומקצתם מלבושי נשים. ואי משום מתנה ודאי מתנה כזו קלא אית לה וכל שכן שאין דרך לתת לאשה כדי שלא יהיה לבעלה רשות דברים המשמשים בתוך הבית שהוא תשמיש שוה לשניהם. ואם נתנו לה מעות לא היתה קונה בהם אלו החפצים לשמש בהם בתוך הבית ואם טוענת ירושה נפלה לי מאמי גם זה אינו אמת כשמתה אמה היתה אשת איש ובעלה יורש אותה וגם היו לה ב' אחים זכרים יורשים והיא אינה יורשת את אמה: כללא דמלתא דאינה נאמנת לומר שלי הם ויחזיר הכל לבעל. ולענין המעות שלקח השליח אם ישבע ראובן שלא היה יודע שהחפצים אלו של פלונית הם וגם השליח לא א"ל כלום וכולל בשבועתו שהמעות שהלוה לו הם על אלו המשכונות נוטל מעותיו ומחזיר הנכסים. ואם אינו רוצה להשבע מחזיר הנכסים וישארו מעותיו מלוה על השליח בלא משכון. שוב ראיתי במרדכי דלא אמרינן יחזיר לאשה אלא כשהפקידתן קודם שתנשא אבל אם הפקידתן בעודה תחת בעלה יחזיר לבעל: