שו"ת רדב"ז/אלף רצג
אלף רצג[עריכה]
שאלה שאלת ממני אודיעך דעתי במי שמגרש את אשתו בגט שכתוב בלשון עדים. בפנינו עדים ח"מ פלוני בר פלוני תריך ופטר ית פלונית בת פלוני וכך אמר לה אנא פלוני וכו' כלשון הגט וחתימי סהדי ויהבי ניהלה אי מתגרשת בהאי גטא או לא. או כגון שכתב אני פלוני בן פלוני פטרית ושבקית ותרוכית ית פלונית בת פלוני וכל שום שיש לה ולאבותיה וכו' שהיתה אשתי מקדמתדנא וכו' ואיש לא ימחא בידה דן די יהבי לה מנאי ותהיה מותרת לכל אדם וכל הגט כתוב שלא לנוכח כלשון הודאה לפני עדים שעשה כך וכך וחתימי סהדי ויהבי נהלה אי הוי גט או לא: תשובה לכאורה היה נראה דמתגרשת באחד מכל אלה דגרסינן בפ' המגרש ת"ש דאתקין רבא בגטין איך פלניא בר פלניא פטר ותריך ית פלוניתא אנתתיה דהוות אנתתיה מקדמת דנא מיומא דנן ולעלם ואלו ודן לא קאמר וליטעמיך כולהו מי קאמר אלא בעינן ה"נ בעינן. הא קמן בהדיא דאי כתב כולי גטא כי האי לישנא בלשון עדים שפיר דמי וה"ה והוא הטעם אם כתב בלשון הודאה בפני עדים ויהביה ניהלה באנפי סהדי דמתגרשת. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דלאו הכי הוא דאמר קרא וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה דמשמע דספר הכורת צריך שיתן בידה ולא ספר הודאה ולא ספר העדאת עדים דהני לראיה בעלמא נינהו ונמצא שלא גרשה בספר אלא בדברים שאמר לה ואנן ספר בעינן ושיוכיח מתוך הספר דבו מתגרשת דתנן התם גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם ר"י אומר ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין. ואמרי בגמרא דאיפליגי אי ידים מוכיחות הויין ידים או לא ור' יהודה ס"ל לא הויין ידים וצריך לכתוב ודן דמוכחא מלתא דבהאי גיטא קא מגרש לה אבל לא כתב לה ודן אמרינן דבדבור גרשה ושטר ראיה בעלמא ואיפסיק הלכתא כר' יהודה דקאי רבא כותיה. הא קמן דאף ע"ג דכתב לה הרי את מותרת לכל אדם אין כאן גוף הגט עד דכתב לה ודן די יהוי ליכי מנאי וכ"ש בנ"ד דאינו מדבר עמה כלל דאין ידים מוכיחות. ולדעת כ"ע אין כאן גופו של גט ובדבור בעלמא מגרשה ואין כאן ספר כריתות ואיכא מאן דפסק דאפילו כתב ודן די יהוי ליכי מנאי צריך לכתוב גם כן והרי את מותרת לכל אדם דבעינן שיהא מוכיח מתוכו שהוא מגרש את אשתו ולא אשת חבירו ושהוא מגרשה בגט זה ולפי שטה זו לא אתי ר' יהודה אלא לאוסופי את"ק דקאמר דגופו של גט הרי את מותרת לכל אדם ותו לא. ואתא רבי יהודה למימר דודאן דיהוי ליכי מנאי הוי מגופו של גט וכן מנהגו לכתוב. וא"ת א"כ תיקשי לן מימריה דרבא דאתקין בגטא איך פלניא בר פלניא פטר ותריך וכו' ומשמע שבא לתקן וקי"ל כתקנתו ונמצא שבאנו לידי קלקול. והר"ן הרגיש בזה וכתב וז"ל ת"ש דאתקין רבא בגטין איך פלוני פטר ותריך וכו' האי לישנא לאו דוקא דכיון דספר מקנה בעינן צריך שידבר הוא כדאמרינן בההוא גטא דאשתכח בנהרדעא. אנא אנדרונילאי נהרדעאה פטרית ותרוכית יתיכי ליכי וכו' עד כאן. ומינה נמי דבעינן שידבר עמה כדאמרינן בההוא גטא פטרית ותרוכית יתיכי שמדבר עמה לנוכח. אבל אכתי קשיא אמאי נקט לה כי האי לישנא. ונראה לי כי רבא לסופרים היה מדבר ותקן להם שיכתבו כך בטופסיהם ותרתי תקן חדא שיכתבו הלשון. ועוד שיניחו זכרון הדברים אצלם שאם יאבד הגט מיד האשה ילך אצל הסופרים ויכתבו זה זכרון הדברים ותנשא באותו שטר והוא מעשה בית דין. והסופרים כשכותבין זכרון הדברים כותבין איך יום פלוני וכולי פלוני בן פלוני וכולי פטרית ותריכית וכולי שזהו נוסח המעשה ב"ד. וז"ל הר"ן זכרונו לברכה פ' האשה נקנית אבל בקדושי שטר כיון שהשטר הוא שקונה צריך שלשון השטר נדבר עם מי שמקבל הקדושין כשם שהמגרש את אשתו ע"י שליח צריך שיכתוב בגט הרי את מותרת שאם כתב הרי בתך או אחותך מותרת אפילו כשנעשה להם שליח ודאי לא מהני שלא מצינו בגרושין שידבר עם אחרים עד כאן. הילכך לכ"ע בעינן שיכתוב לה ספר שמדבר בעצמו עמה לנוכח וימסרנו לה בפני עדים ואם כתב לה גט באחד מהלשונות אשר שאלת ונתנו לה קרוב אני לומר שאינה מגורשת כלל ואם הלכה ונשאת תצא והולד ממזר ולא מבעיא אליבא דרבי מאיר דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגטין הולד ממזר אלא אפילו אליבא דרבנן דאין כאן גט מן התורה דספר כריתות בעינן שיתן בידה ולא ספר הודאה וכדכתיבנא לעיל. וא"ת דהא תנן בפרק המגרש חמשה שכתבו כולן בתורף הגט איש פלוני מגרש פלונית וכולה סוגיין דאתאמרה עלה משמע דבלשון עדים כשר. הא לא קשיא דצריך שיאמר כולי ענינא דגטה לכל חד וחד כגון וכל חד מינן אמר לאנתתיה הרי את מותרת וכו' ודן דיהוי ליכי מינאי וכו'. וז"ל המאירי ואי הדר כתיב פלוני גירש פלונית ופלוני גירש פלונית כשר. פי' והוא שיהיה לשון הגט כמו שראוי לכל אחד ואחד כתקון חז"ל. וכן כתב הרמ"ה ז"ל והאריך בפירושו ע"כ. ולשון המשנה והסוגיא הם דברי המדבר לא דברי המגרש ודוק ותשכח: