שו"ת רדב"ז/אלף רפה
אלף רפה[עריכה]
שאלה שאלת ממני ידיד נפשי על עיסקא דקי"ל פלגא מלוה ופלגא פקדון אם שביעית משמט פלגא דמלוה או לא. עוד ילמדנו רבינו על הא דתנן השביעית משמטת את המלוה [ואת השבועה] ואמרינן עלה. מה"מ אמר רבא דאמר קרא וזה דבר השמטה ואפילו דבור משמט. והרמב"ם ז"ל יליף לה מדכתיב לא יגוש מ"מ לא לשלם ולא להשבע: תשובה מסתברא דאין השביעית משמטת העסקא כלל דקושטא דמלתא לאו מלוה היא אלא דרבנן עשאוה פלגא מלוה ופלגא פקדון דטבא לתרוייהו. אבל לא לענין דתשמטנו שביעית ולא לענין שתעשה מטלטלין אצל בניו ואין אשה גובה כתובתה מן העסקא ולא בעל חוב את חובו. ואי איכא סהדי דהא עסקא דפלונית מוציאין אותה מן היתומים אפילו קטנים דהא דאמרינן המוציא שטר כיס על היתומים גובה מחצה. הני מילי בשאין עדים שזו עסקתו של פלוני תדע דהאי מחצה דגובה היא חלק המלוה אבל חלק הפקדון לא דטענינן ליתמי שמא נאבדה העיסקא. הילכך ממה נפשך גובה פלגא דמלוה ותו לא אבל אם יש עדים שזו עיסקתו של פלוני נוטל אותה בלא שבועה. וכן כתב הרמב"ם פרק ז' מהלכות שותפין וזה לשונו. ואם יש עדים שמטלטלין אלו מן המעות של עסק הם נוטל אותם בעל המעות בלא שבועה ואין בעל חוב או אשה נוטלין מהם כלום עד כאן. הא למדת שאין חלק המלוה של העסקא כשאר מלוה דעלמא דשאר מלוה להוצאה נתנה אבל זו לא נתנה להוצאה ואם הוציא ונתן לאחרים ממעות העסק או מן המטלטלין של העסק והביא בעל המעות ראיה ברורה שאלו המטלטלין של עסקא של פלוני מוציאין מידו ואפילו שינה אותם המקבל ומכרם ונתנם במתנה לאחרים או הפסיד חייב לשלם. וכן כתב הרב ז"ל. משמע דדין פקדון יש לעסקא ולא דין מלוה שלא עשו איתו פלגא מלוה אלא לתועלת בעל המעות הילכך אין שביעית משמטת אותו דלא גרע מהקפת חנות ומכתובת אשה ומשכר שכיר שאין השביעית משמטת אותם. ומכל מקום אומר אני שאם חלקו העסקא ונשאר עליו מעות וזקפן עליו במלוה דמשמט בשביעית. ולענין השמטת השבועה על הראיה שמביא הגמרא יש קושיא גדולה דהא מפקינן להאי קרא לענין שצריך לומר לו משמט אני שנאמר וזה דבר השמטה. לפיכך נראה לי דמתוך קושיא זו מפרש הרב דהא דאמרינן בגמרא דאמר קרא וזה דבר השמטה רישיה דקרא נקיט ואסיפיה דקרא סמיך דכתיב לא יגוש את רעהו מכל מקום. והא דאמרינן ואפילו דיבור משמט לאו ממלת דבר ילפינן דהא אפיקנא לדרשא אחריתי. אי נמי הכי אורחיה דגמרא דנקיט הדרשא יותר פשוטה אבל לעולם אלא יגוש סמיך וזה נכון לדעת הרב ז"ל. אבל דע שיש שטה אחרת דתרתי מפקינן מהאי קרא דהא כתיב וזה דבר השמטה שמוט והטל מלת דבר ביניהם ודרוש הכי וזה דבר השמטה אפילו דבור משמט ודרוש ביה נמי הכי וזה דבר שמוט צריך שיאמר לו משמט אני אם בא להחזיר לו חובו. ואם תאמר מלוה אין כאן שבועה אין כאן ומאי איצטריך קרא למעוטה. ויש לומר דמשכחת לה שתבעו מנה מלוה והודה בחמשים וכפר בחמשים. החמשים של הודאה השמיטה אותם שביעית החמשים של כפירה לא השמיטה אותם כיון שכפר קודם השביעית סלקא דעתך אמינא כיון שלא השמיטה הנ' של כפירה לא השמיטה השבועה שהוא חייב עליהם קמ"ל וזה דבר השמטה אפילו דיבור משמט וטעמא דכיון דהשמיטה הנ' של הודאה אין כאן הודאה אלא כופר בכל ופטור כך העלה הר"ן ז"ל. אבל אני חוכך בטעם זה דאם כן אחר שנתקנה שבועה היסת בכופר בכל אם כן לא תשמט השביעית שבועת כופר בכל לפיכך נראה לי דגזרת הכתוב הוא שכל שבועה תשמט אותה השביעית ותו לא מידי. והנראה לעניות דעתי כתבתי: