שו"ת רדב"ז/אלף רפד
אלף רפד
[עריכה]שאלה שאלת ממני אודיעך דעתי על התקנה שיש במצרים שאם דר יהודי בבית של עכו"ם כבר יש לו בה חזקה ואין ישראל אחר יכול לשכור הבית מן העכו"ם והפריזו על התקנה שאפילו אם הישראל יוצא מן הבית מפני שהעכו"ם מעיק אותו או מפני שרוצה להעלות בשכר הבית אין ישראל אחר יכול לדור בבית אלא ברשות הישראל הראשון והיה מעשה שעכו"ם השכיר בית לעכו"ם אחר והעכו"ם השני השכיר אותה לישראל ועתה נשלם שכירות ששכר העכו"ם מן העכו"ם הראשון וראובן הלך ושכר את הבית מן העכו"ם הא' באומרו כל זמן שכירות העכו"ם השני יש לך חזקה בבית אבל אחר שנסתלק העכו"ם אשר אתה בא מחמתו ממילא נסתלקת אתה. ועתה יורה המורה אם ראובן עבר על ההסכמה או לא. ואם תמצא לומר שלא עבר על ההסכמה לפי שטועה בדינו הדין עם מי: תשובה הדין עם הישראל הדר בבית ויש לו בה חזקה ואין ישראל אחר יכול להוציאו שלא מדעתו חדא שהדבר ברור שאין לך עני המהפך בחררה גדול מזה שהבא ליטלה ממנו נקרא רשע שזה דר בבית ויצטרך ליטלטל ולבקש בית אחר ומי יאמר שימצא בית כזה הילכך הדבר ברור כי ראובן זה נקרא רשע. אבל אפילו לגבי הדין אני אומר כי היא חזקה גמורה שהרי עיקר התקנה היתה כדי שלא יעלו בשכירות הבתים ויעלילו עלילות ובכל חדש יצטרכו ליטלטל ממקום למקום ולא ימצאו. ואם אתה אומר [שבכה"ג רשאי] תתבטל התקנה שכל עכו"ם יעשה קנוניא וישכיר הבית לעכו"ם אחר או יכתוב שטר בשכירות בשם עכו"ם אחר ולמחר ישכיר את הבית לישראל אחר בתוספת דמים ונמצאת התקנה בטלה תדע שעשו לה חזוק והפריזו על המדה כאשר כתבת בשאלה. ותו שרוב הבתים והחנויות הם הוקף ושוכרים הבתים והחנויות מן אלגב"י והויא לה חזקה ואין מי שיערער על זה כלל ואם איתא כמו שאתה אומר מה חזקה היא זו ילך הישראל אצל בעל הוקף וישכור ממנו אלא ודאי כיון ששכר הישראל ממי שיש לו רשות בבית הויא חזקה ובנדון דידן נמי הרי העכו"ם השני היה לו רשות לדור ולהשכיר. וכן הוא מנהג המדינה הזאת אפילו בין העכו"ם ששוכרים מן אלנב"י והויא לה חזקה והבא להוציאו ממנה אין שומעין לו מפני המנהג. וכל שכן לפי התקנה החזקה אשר עשו הראשונים זצ"ל. ותו דקי"ל שכירות מכירה ליומיה וכיון שהעכו"ם השני היתה הבית מכורה לו בזמן שהשכירה לישראל זה אין לך חזקה גדולה מזו ואעפ"י שנשלם שכירותו של עכו"ם חזקתו של ישראל לא נשלמה. תדע שהרי העכו"ם מוכרים הבתים אשר דרים בו ישראל זה לזה ומפני שינוי הבעלים לא תשתנה החזקה ומעשים בכל יום בכיוצא בזה. ולא ראינו מי שערער בדבר וטעמו של דבר שאין חזקת הישראל אלא בבית לא בעכו"ם בעל הבית. וגדולה מזו אני אומר דגדול כח השוכר בבית מכח המשכיר דגרסינן בעירובין פרק הדר רבי שמעון ותלמידי דר' חנינא אקלעו לההוא פונדק דלא הוה שוכר והוה משכיר אמרו מהו למיגר מיניה היכא דלא מצי מסלק ליה לא תיבעי לך דהא לא מצי מסלק ליה כי תיבעי לך דמצי מסלק ליה מאי כיון דמצי מסלק ליה אגרינן מיניה או דילמא השתא מיהא לא סלקיה. אמר להם רבי שמעון נשכור וכשנלך אצל רבותינו שבדרום נשאל להם אתו שאלו לרבי אבא אמר להם יפה עשיתם ששכרתם עד כאן. הרי לך בהדיא שאם אין יכול לסלקו נכנס השני במקום הראשון לגמרי ואין יכולין לשכור מן הראשון ואפילו היכא דמצי לסלוקיה אין שוכרין מן הראשון אלא היכא דליתיה לשני אבל אי איתיה לשני שוכרין ממנו. וכתבה הרמב"ם ז"ל פרק שני מהלכות עירובין והדבר ברור שאם שכרו ממנו לשבת אחד אין צריך לשכור בכל שבת וכן כתב וזה לשונו. ונראה דאין צריך לשכור מן העכו"ם בכל ערב שבת קל וחומר ממערב. ומה מערב שאין מערבין בשבת משחשכה שוכרין אפילו בשבת מערב שמערב לכמה שנים כל זמן שהעירוב קיים לא כל שכן שיכול לשכור לכמה שנים בפעם אחת. ותו דקי"ל לקמן שוכר כמערב דמי לקולא עד כאן לשון הכגהה במיימוני. ומי לא עסקינן שישתנה רשות העכו"ם ואפ"ה לא ישתנה השכירות ואין צריך לשכור פעם אחרת הילכך בנדון דידן יפה שכר הישראל מן העכו"ם השני ואפ"י שנשלם זמן שכירות העכו"ם השני אין צריך לשכור פעם אחרת מן העכו"ם הראשון דמן הסתם הרי הוא בחזקתו הראשונה ואע"ג דעכו"ם ראשון מצי מסלק לזה הישראל הא לא קשיא שהרי כל החזקות כך הם שהרי העכו"ם בעל הבית מצי לסלק הישראל מביתו ואפילו הכי אין ישראל אחר יכול לדור בו מפני התקנה אף הכא נמי לא שנא והרי ישראל בחזקתו. ואם ראובן עדיין יחזיק ברשעתו לומר שרוצה להשכיר מן העכו"ם הראשון הרי עובר על תקנת הקהלות והנגידים הראשונים וגדר גדול גדרו והפורץ גדר ישכנו נח"ש וכל ישראל פטורין. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: