שו"ת רדב"ז/אלף רפג

אלף רפג

שאלה שאלת ממני אודיעך דעתי בהא דגרסינן בפרק כל הנשבעים מאמרים נראין סותרין זה את זה ומשמע דכולהו הלכתא נינהו וקשה עלינו לישב אותם דגרסינן עלה דשניהם חשודין על השבועה עבד רב נחמן עובדא כר' יוסי יחלוקו ומשמע דקיי"ל כר' יוסי דנימוקו עמו וכרב נחמן דדיינא הוא. ואמרינן חזרה שבועה למקומה ואיפליגו בהא רבותינו שבבבל אמרו חזרה שבועה לסיני ומתוך שאין אחד מהם יכול לישבע מפסיד התובע כההיא דתנן וכן יתומים מן היתומים ומת לוה בחיי מלוה מתוך שאינם יכולין לישבע השבועה שהיה חייב אביהם יפסידו ומשמע דקי"ל דהלכתא היא וכן פסקוה כל הפוסקים וכן משמע מסוגיא דגמרא דבעו למעקר להא דרב ושמואל וא"ר נחמן איכפלי ואתאי וכו' למעקרא להא דרב ושמואל אלא הבו דלא לוסיף עלה. וכן משמע נמי מדמהדר גמרא לתרוצי מתניתא אליבא דרב ושמואל אלמא משמע דהלכתא היא. ואמרינן רבותינו שבא"י אמרו חזרה שבועה (למקומה) [למחוייב לה] והיינו דנסכא דר' אבא דמתוך שאינו יכול לישבע משלם וכן גבי שניהם חשודי' מתוך שאין אחד מהם יכול לישבע משלם הנתבע. וכן גבי יתומים מן היתומים מתוך שאינן יכולין לישבע שבועת אביהם נשבעין שבועת היורשים ונוטלין וקי"ל כר' אבא כדמשמע בחזקת הבתים ובכולי גמרא מייתינן נסכא דר' אבא. וכן גבי חמשין ידענא וחמשין לא ידענא קי"ל מתוך שאינו יכול לישבע משלם. וכן ר' אלעזר אמר גבי יתומים מן היתומים נשבעין שבועת היורשין ונוטלין ואמרינן עלה ההוא דיינא דעבד כר' אלעזר עבד איך יתיישבו הני מימריה לגבי הלכתא: תשובה זו מחלוקת גדולה בין הראשונים שהסכמת כל הגאונים דלא קי"ל כר' יוסי ולא כרב נחמן דעבד עובדא ויחלוקו וטעמא דמלתא חדא דרבותינו שבבבל ורבותינו שבארץ ישראל פליגי עלייהו ופסקו כר' מאיר דאמר חזרה שבועה למקומה ותו דסוגיין בכולי גמרא כר' אבא. ותו דרב נחמן גופיה לא ניחא ליה למעקרא להא דרב ושמואל אלא אמר הבו דלא לוסיף עלה. ותו דמתניתין דר' אמי מסייעא ליה לר' אבא הילכך לא קי"ל בהא כרב נחמן ולא כר' יוסי. ומדבריהם אתה למד דרב נחמן ור"י לית להו הא דר' אבא ולא הא דרב ושמואל דאינהו ס"ל כר"מ ואיהו אמרה למילתיה כר"י. ואם כן יש לשאול מאי טעמייהו דרב נחמן ור' יוסי. וי"ל דאינהו מספקא להו אי חזר שבועה לסיני או למחוייב לה ולפיכך. יחלוקו ככל ממון המוטל בספק וכן כתב הרשב"א ז"ל בתשובה. ונמצא לפי שטה זו דרב ושמואל ורבי אבא ורבי אלעזר לית להו בחדא מהני יחלוקו. אלא דרב ושמואל סבירא להו חזרה שבועה לסיני וכיון שאין אחד מהם יכול לישבע מפסיד התובע. וכן יתומים מן היתומים כיון שאין יכולין לישבע שבועת אביהם מפסידים והכי נמי סבירא להו בשניהם חשודין על השבועה מתוך שאין אחד מהם יכול לישבע מפסיד התובע וכן גבי נסכא דרבי אבא מתוך שאין יכול לישבע מפסיד התובע. והא דתני [רב] אמי הא תריצנא לה כשמעון בן טרפון מלמד ששבועה חלה על שניהם. ורב ושמואל בכל הדברים אמרו מתוך שאין יכול לישבע מפסיד ואפילו בפוגם את שטרו ועד אחד מעידו שהוא פרוע ומת אין היורשים גובין אפילו מהלוה בעצמו וכל שכן מן היורשין דחזרה שבועה לסיני אית להו ואפילו בחמשין ידענא ובחמשין לא ידענא אפשר דהכי אית להו נמי דמתוך שאינו יכול לישבע מפסיד תובע. אבל רבי אבא סבירא ליה בכל הני מתוך שאין יכול לישבע משלם. וכן גבי שניהם חשודין וגבי יתומים מן היתומים מתוך שאין יכולין לישבע שבועת אביהן משלם נתבע וכן בחמשין ידענא ובחמשין לא ידענא. ומשמע דרבי אלעזר נמי הכי סבירא ליה כר' אבא שהרי הוא סובר בהדיא נשבעין שבועת יורשין ונוטלין. ולענין הלכה לדעת הגאונים דהני כולהו חד טכסיסא אית להו הילכך מאן דעבד כרב ושמואל דמתוך שאין יכול לישבע מפסיד דחזרה שבועה לסיני עבד ומאן דעבד כרבי אלעזר וכרבי אבא דמתוך שאין יכול לישבע משלם בין שאין יכול לישבע תובע בין שאין יכול לישבע נתבע לעולם נוטל ומשום דלא איירי רבי אבא אלא כשהנתבע אין יכול לישבע משום הכי תלינן לה ברבי אלעזר דאמר בהדיא מה טיבה של שבועה זו אלא נשבעין שבועת היורשין ונוטלין. אלא שעדיין יש לשאול מי שבא לישאל כמאן מורינן ליה. וי"ל כשהנתבע הוא שאין יכול לישבע כנסכא דרבי אבא מורינן ליה כרבי אבא והיינו דפסקינן הלכתא כרבי אבא. והיינו נמי האי דחמשין ידענא וחמשין לא ידענא שהשבועה היא על הנתבע ואין יכול לישבע משלם. והך דשניהם חשודים אם הוא מן הנשבעין ואין משלמין כיון שאין יכול לישבע משלם. ואם הוא מן הנשבעין ונוטלים הוי כעין משנתינו דיתומים מן היתומים ובהא פסקינן הלכתא כרב ושמואל דכיון שהשבועה מוטלת על התובע והוא אינו יכול לישבע מפסיד והיתומים אינם יכולים לישבע השבועה שהיה חייב אביהם מפסידין. ולהא מלתא בלחוד אמרינן דהלכתא כרב ושמואל דאין אדם מוריש שבועה לבניו. אבל גבי פוגם את שטרו ועד אחד מעידו שהוא פרוע לא פסקינן כותייהו ואפי' אי עבדי עובדא מהדרינן לה דהא לגמרי בעו למעקרא והבו דלא לוסיף עלה. הילכך פוגם את שטרו ועד אחד מעידו שהוא פרוע ומת גובין יורשיו בשבועת היורשין וטעמא דמלתא כיון דעיקר תקנת הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה משום תקנת היתומים נתקנה אלמוה לתקנתייהו ושאר השבועות שבקיה אדינייהו. נמצאת אומר לפי שיטת הגאונים ז"ל דהני מימרי פליגי אהדדי דר' יוסי ורב נחמן פליגי אדרב ושמואל ואדרבי אבא ורבי אליעזר ולא קי"ל כרב נחמן ורבי יוסי דאמרו יחלוקו ודרב ושמואל פליגי אדרבי אבא ורבי אליעזר. ובמתניתין וכן יתומים מן היתומים פסקינן לכתחלה ומורים כוותייהו ואי עבד כרבי אלעזר עבד. ובכל שאר המחלוקת פסקינן כרבי אבא דמתוך שאין יכול לישבע משלם בין אם יכול לישבע תובע בין אם יכול לישבע נתבע לעולם משלם הנשבע דהיינו חזרה שבועה למחוייב לה ומתוך שאינו יכול לישבע משלם הנתבע. וכן כתבו התוספות בהדיא כסברת רבי אבא בפרק כל הנשבעין. ומה שיש להקשות על שטה זו הוא תלוי בדקדוק סוגיית הגמרא והתוספות ז"ל ובעלי החדושין האריכו בו. אבל רבותינו הצרפתים סבירא להו דהא דרב נחמן דאמר בשניהם חשודין יחלוקו הלכתא וכ"ע מודו בה דכיון דשניהם חשודין קנסינן לכל חד מינייהו בפלגא א"נ לאו מדין קנס אלא כעין פשרה כיון שאין אחד מהם יכול לישבע יחלוקו. ולפי דרך זה אפשר דרב נחמן ורבי יוסי אית להו הא דרב ושמואל או כרבי אבא ורבי אלעזר. אי נמי ס"ל לרב נחמן כרב ושמואל ביתומים מן היתומים אבל בשאר הדברים סבירא ליה כרבי אבא והיינו דלא עקר להא דרב ושמואל ואמר הבו דלא לוסיף עלה. ועיין בתוספות ותמצא הדברים בארוכה בשם ר"ת. אבל הסכמת הרמב"ן והרשב"א והרא"ה והריטב"א ז"ל כדעת הגאונים ז"ל. עוד אפשר ליישב כפי שטת הגאונים דרב נחמן פליג אדרב ושמואל ואדרבי אבא ורבי אלעזר. ורב ושמואל פליגי אדרבי אבא ורבי אלעזר. ומ"מ לגבי פסק הלכתא פסקינן ככל חד מינייהו בדמסתבר טעמיה. הילכך פסקינן כרב נחמן ורבי יוסי בשניהם חשודים על השבועה דיחלוקו מטעם דאמרינן לעיל. וביתומים מן היתומים פסקינן כרב ושמואל דמסתבר טעמייהו דעשו חיזוק לתקנתם שאם אינם יכולין לישבע יפסידו. ולגבי נסכא וכן חמשין ידענא חמשין לא ידענא. וכן פוגם את שטרו ועד אחד מעידו שהוא פרוע פסקינן כרבי אבא מתוך שאין יכול לישבע משלם הנתבע דמסתבר טעמיה דרבי אבא דגבי נסכא כיון דהוי כגזלן משלם וגבי חמשין ידענא וחמשין לא ידענא הוה ליה למידע. ותו שהרי הודה במקצת והוי מחוייב שבועה מן התורה ואין יכול לישבע משלם וגבי פוגם את שטרו אינו חייב שבועה אלא מדרבנן והיכא דאפשר אפשר אבל היכא דלא אפשר אוקמיה אדינא דאורייתא וגבי עד אחד מעידו שהוא פרוע נמי אין עדות העד מגרע כח השטר הילכך גובין אותו יורשיו ואומרים שבועה יש לך אצל אבינו תלך ותשביעהו בקבר ואנו אין עלינו להפסיד מפני שבועה זו. והשתא ניחא דמשום דמסתבר טעמיה דרב ושמואל ביתומים מן היתומים לא עקרה רב נתן. כל זה כתבתי לפי פסקי רבותינו הצרפתים ז"ל. אבל לפי שטת הגאונים ז"ל אין הלכה כרבי יוסי ורב נחמן דאמרו שניהם חשודים על השבועה יחלוקו ודבריהם דברי קבלה הם והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: