שו"ת רדב"ז/אלף רסד
אלף רסד[עריכה]
שאלה שוב היה מעשה בעוף שנשחט כדינו ואח"כ נמצא מאכל יורד בתוך הסימנין ולא נודע מהיכן נכנס שם מאכל וגם לא נמצא נקב בושט והטרפתי אותו כי אי אפשר לבוא שם מאכל אם לא שניקב הושט ואין אנו בקיאין בבדיקתו ולא תלינן שנכנס המאכל דרך הקנה וניקב הקנה וכשרה כי אין דרך הקנה לבלוע ותלינן במה שהוא דרכו ויארע כיוצא בזה כשמלעיטין את העוף בעל כרחו מתרחב הושט כדרכו וניקב ויורד המאכל דרך הנקב וחוזר ומתקווץ ואין הנקב ניכר. וא"ת דילמא נשמט מיעוטו של ושט ממקום חיבורו שהיא כשרה כיון שרובו מחובר בלחי ודרך אותו המעט השמוט נכנס המאכל בין הושט והקנה וכשרה כי אותו המאכל יורד בין העור והבשר ואפי' שינקוב ויצא אינה נטרפת בכך. ויש לומר דאי ידעינן דנשמט מיעוט הושט בודאי תלינן בהכי כיון שלא ראינו שניקב הושט אבל כיון שהדבר ספק תלינן דנכנס המאכל דרך הושט כדרכו וניקב ואע"ג דתלינן בזאב ולא אמרינן במקום נקב נקב שאני הכא שדרך הושט לבלוע ותלינן במאי דהוי אורחיה ולא במאי דלא הוי אורחיה אבל גבי זאב דרך הזאב לנקוב בני מעים. וא"ת אכתי כיון שבדקנו הושט ולא ראינו בו נקב נאמר ודאי נשמט הושט ודרך המקום השמוט נכנס ע"י שתוחבין המאכל בגרונו. וי"ל דאכתי איכא תלת ספיקי להחמיר ספק נשמט ספק לא נשמט ודרך הושט יצא ואנן לא בקיאינן בבדיקה ואת"ל לא ניקב הושט אלא דרך המקום השמוט ירד המאכל אכתי איכא לספוקי דילמא נשמט רובו מן הלחי וטרפה ואפי' את"ל מיעוטו נשמט אכתי איכא למיחש דילמא יורד המאכל לתוך גוף העוף ומתעפש שם שאין מוצא מקום לצאת ותחלה ותמות. ולא שאני מחדש טרפיות מדעתי אלא שהדבר ברור כיון שאין הרעי מוצא מקום לצאת נוקב את בני מעים או את אחד משאר האברים דנקיבתן במשהו הילכך הדבר ברור דממה נפשך העוף הזה טרפה. ומכל מקום מודה אני שאם הדבר ברור שנשמט מיעוט הושט ממקום חיבורו ובדקנו את הושט והרי הוא שלם ונתברר דדרך אותו המקום השמוט יורד המאכל בין הושט והקנה שאז כשרה היא דתלינן שלא ירד המאכל לתוך גוף העוף אלא בין העור והבשר ואפילו שינקוב העור וירד לית לן בה כי לא ימות העוף בשביל כך דכיון שיניחו את העוף לאכול כדרכו בלא הלעטה וירד המאכל כדרכו דרך הושט יעלה ארוכה ודבר זה מסכים אל השכל: