שו"ת רדב"ז/אלף רסג
אלף רסג[עריכה]
שאלה מעשה היה בעוף שנשברו הצלעות שמצד אחד סמוך לשדרה והיו ראשי הצלעות בולטים לפנים כחודה של מחט והיו מקצת רוצים להכשיר דאי משום שבורה לא נשברו רוב צלעותיה שהרי הצד הב' שלם היה ואי משום דילמא ניקב אחד מן האברים שנקיבתן במשהו הא לא חיישינן להכי תדע דהא כשנשתברו מיעוט הצלעות כשרה ולא מפלגינן בין יצאו השברים כלפי חוץ או כלפי פנים. וכן כתב הר"ן ז"ל משם הרשב"א ז"ל פרק אלו טרפות וכשבא הדבר לפני הטרפתי אותה שהרי אנו מחמירים בנשבר גף העוף סמוך לגוף דחיישינן שמא ניקבה הריאה ואין אנו בקיאין בבדיקת ריאת העוף וכל שכן בנדון שלנו שנשברו הצלעות סמוך לשדרה והריאה שוכבת בתוך הצלעות ממש וחששא קרובה היא שניקבה הריאה וכ"ש שהיו יוצאין ראשי הצלעות כלפי פנים כמין מחטים וקרום ריאת העוף ניקב בכל שהוא אפי' שלא נשברו בכח ולפיכך אני אומר שאפי' לדעת המקילין בנשבר גפה סמוך לגוף מודים בהא שהיא חששא יותר קרובה ואע"ג דריאת העוף צלעותיה מגינות עליה הני מילי ממילתא דאתיא מעלמא אבל היכא דריעותא במגין גופיה חיישינן וזה ברור. וא"ת נשתברו צלעותיה אמאי לא מפלגינן בין ביצאו לחוץ לבפנים ומכשרי בכל גוונא. י"ל דלא אמרינן כשרה אלא בבהמה או בעוף כשנשברו רחוק מן השדרה אבל סמוך לשדרה במקום שריאת העוף רובצת חיישינן. תדע דהא נשבר גפה סמוך לגוף כשרה מדין הגמרא אלא שהאחרונים חששו לשמא ניקבה הריאה מפני שהיא סמוכה לגוף וכל שכן בנדון דידן שהשברים סמוכים ממש לריאה שיש לחוש. וכבר כתבתי שדעתי נוטה לאסור אפי' לדעת המתירין בנשבר גפה סמוך לגוף לפי שהיא חששא קרובה מאד ואי איפשר לעמוד עליה וכמה חומרות יותר רחוקות מזו אנו מחמירין בהם. ועדיף שבירת הצלעות סמוך לריאה מקוץ שנכנס בכח שזה תדיר שוכבת הריאה בין הצלעות ומתנפחת וע"י הנפוח והתנועה פוגשת בשבירת הצלעות שהם כמין מחטין ונוקבין את הריאה ודברים של טעם הם: