שו"ת רדב"ז/אלף רנב
אלף רנב[עריכה]
שאלה שאלת ממני אודיעך דעתי בשמעון שיש עליו לראובן שלשה מיני חובות אחד בשטר והגיע זמנו ואחד בעל פה ולא הגיע זמנו ואחד ערבות והגיע זמנו ונתן לו מקצת החוב סתם לוה אומר מהחוב שיש עליו שטר פרעתי ומלוה אומר משטר הערבות או מהמלוה על פה נפרעתי הדין עם מי: תשובה הדין עם הלוה שאין אדם מניח חובו ופורע ערבות ומינה נמי דלא שביק איניש מלוה שהגיע זמנה ופורע חוב דאכתי לא מטא זמניה אבל היכא דאיכא עליו שטר חוב ומלוה על פה דתרווייהו מטו זמנייהו וזה פרע לו בסתם בפני עדים ואין העדים יודעים לברר על אי זה חוב היה הפרעון דאי אין שם עדים כלל אין כאן שאלה דמגו שיכול לומר לא פרעת לי דבר נאמן לומר מחוב שבע"פ פרעת לי ולדעת כן קבלתים אבל היכא דפרעו בפני עדים סתם יש מקום לשאול משום דלא שביק איניש מלוה בשטר ופרע מלוה על פה. ומ"מ י"ל דכיון דפרע סתם לדעתו של מלוה פרע שיטלם מאי זה חוב שירצה ואדרבא מימר אמר יקח מהחוב שבע"פ דלא ליתיה לטרדן כיון שאין לבו בטוח יבוא וידחוק אותי במלוה על פה אבל מלוה שבשטר לבו בטוח ולא ידחוק אותי. וראיה לדין זה מהאי דאמרינן ההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך והא שטרא א"ל פרעתיך אמר ליה הנהו סטראי נינהו כלומר מצד אחר אתה חייב לי ובודאי דמלוה על פה היא דאי מלוה בשטר פשיטא ובמאי פליגי אמוראי ועלה דהך כתבו המפרשים ז"ל אכולה שמעתין בשאין (המלוה) [הלוה] מודה שהיה חייב לו סטראי ואין למלוה ראיה על זה אבל היכא דאיכא שני חובות ודאין עליו ונתן לו פרעון סתם והן חלוקין על אי זה מהם פרע והעדים אין יודעין לברר דעת רבינו הרא"ה ז"ל דמסתמא על דעתו של מלוה הוא פורע שיטלם מאיזה חוב שירצה שהגיע זמנו כיון דיהיב ליה סתם ולא פירש ומיהו אם האחד חוב והאחד ערבות ואפילו בקבלנות סתמא על החוב הוא דלא שביק איניש חוביה ופרע ערבנותיה כך כתב הריטב"א ז"ל בחדושיו והרי זה כמו שכתבתי וכל שכן עם הטעם שכתבתי דניחא ליה נמי ללוה דליפרע חוב שבעל פה דלאו ברשיעי עסקינן שסומך לכפור מלוה שבעל פה ואם הוא רשע מהאי טעמא נמי ראוי שיטלם מחוב שבעל פה וממה נפשך דינא הכי ודוק ותשכח. ואע"ג דכתב הרא"ש ז"ל דלא שביק איניש מלוה בשטר ופרע מלוה שהיא על פה מכל מקום מאי דכתיבנא מסתבר טפי. ותו דהוי מלתא מציעתא שהרי כתב הר"ן ז"ל שאפי' אמר הלוה מן השטר אני פורע והמלוה קבל בשתיקה יכול לומר אחר כך ממלוה שבע"פ נפרעתי ומה שכתבתי היא הסברא הממוצעת שאם פרע לו סתם על דעת המלוה סמך שיטלם ממה שירצה אבל אם פירש לו מהמלוה שבשטר לאו כל כמיניה לקחתו ממלוה שבעל פה. והנראה לע"ד כתבתי: