שו"ת רדב"ז/אלף רמט
אלף רמט[עריכה]
שאלה ילמדנו רבינו ראובן הלוה לשמעון סחורה במשקל ומתו שניהם וראובן הניח בנים גדולים וקטנים ושמעון הניח בנים גדולים ויתומי ראובן הגדולים שהם אפטרופי הקטנים תובעים מיתומי שמעון חוב אביהם והסחורה הוזלה עתה ושואלין כמו שהיתה שוה עת לקיחתה ויתומי שמעון משיבין שאינם חייבין כי אם סחורה במשקל כי ברור הוא כי היה לאבינו מאותה סחורה מעט מזער בחצל ואפילו גרגיר אחד. ועוד כי יצא השער בשוק והיה יכול לקנות במעות. ילמדנו רבינו מורה צדק הדין עם מי: תשובה הדין עם יורשי שמעון כיון שלא עשה ראובן את הסחורה דמים מחזיר לו את הסחורה במשקל שלקחה ממנו. וגדולה מזו אני אומר שאם ירצו בני שמעון לשום את הסחורה כאשר היתה שוה בשעת ההלואה ולהוסיף לו במשקל כפי מה ששוה עתה הוי רבית שהרי עשר משקלות לקח ממנו וי"ב משקלות מחזיר לו ואקרי כאן נשך כל דבר אשר ישך ואם ירצו בני שמעון לתת ליתומי ראובן המעות אשר מכר בהם הסחורה או חליפין אשר החליפה בהם אין בזה חשש רבית אע"ג דעתה הוזלה הסחורה ההיא ואינה שוה כל כך מעות או כל כך חליפין כיון שכבר נמכרה הסחורה בשעת היוקר. ומה שבא בשאלה שהיה לשמעון מאותו המין ויצא השער לא נפקא מינה מידי לענין דינא אלא ללמדנו שראובן ושמעון לא עבדו איסורא להלוות סאה בסאה לענין שאם הוקרה הסחורה לא הוי רבית אבל לענין אם הוזלה לא נפקא מינה מידי דבין אם היה לו מאותו המין או לא היה לו או יצא השער או לא לעולם משלם לו במשקל או במדה אשר לקח זהו הדין הברור אבל אם ירצה הדיין לעשות פשרה כיון שיתומי ראובן מפסידין שאם היתה סחורתם בידם היו מוכרין בשעת היוקר ובני שמעון מרויחים ונמצא הלה עושה סחורה בפרתו של חברו הרשות בידו וכן נכון לעשות ואם יש עדים שתבע ראובן את שמעון או הבנים לבנים את הסחורה בזמן היוקר ולא רצו ליתנם להם חייבים משום דינא דגרמי כשורף שטרותיו של חברו שחייב מדין מזיק וזה ברור. והנראה לעניות דעתי כתבתי: