שו"ת רדב"ז/אלף רמג
אלף רמג[עריכה]
שאלה שאלת ממני ידיד נפשי על הא דקיימא לן כרבי יצחק דאמר ב"ח קונה משכון ומוקמינן לדרבי יצחק בכמה דוכתי דוקא שמשכנו שלא בשעת הלואתו אבל משכנו בשעת הלואתו אינו קונה משכון ואינו עליו שומר שכר אלא שומר חנם. וטעמא דמלתא דקרא דכתיב והאיש אשר אתה נושה בו וגומר ומוקמינן לה בשליח בית דין ורחמנא אקנייה למלוה בעל כרחו של לוה. וק"ל דהא כמה משניות שנינו המלוה את חברו על המשכון הוי שומר שכר ומשמע שמשכנו בשעת הלואתו וכי נאמר דכל הני לאו הלכתא נינהו ואפילו תימא הכי היכי דחינן הני סתמי משום הא דרבי יצחק. וכי תימא משום דמקרא יליף לה הא ליתא דפשטיה דקרא לאו בהכי משתעי: תשובה יפה שאלת וכבר קדמוך רבנן ואמרו בשם הגאונים ז"ל ובשם הרמב"ן ז"ל דבכל דוכתא דאמרינן לא אמרה רבי יצתק אלא היכא דמשכנו שלא בשעת הלואתו דרך דחייה אמרינן הכי. אבל קושטא דמלתא דאמרה ר' יצחק בכל גוונא ואע"ג דקרא איירי במשכנו שלא בשעת הלואתו כל שכן היכא דמשכנו בשעת הלואתו. דאי בעל כרחיה דלוה קני מלוה כל שכן מדעתיה דלוה דקנה מלוה וכן מוכח בפרק כל שעה ובפרק השולח וכן בפרקא קמא דקדושין דמייתי גמרא הא דר' יצחק על ברייתא דהמלוה על המשכון דמשמע בשעת הלואתו. עוד נראה לי לתרץ דלעולם רבי יצחק אשלא בשעת הלואתו אמרה כדמשמע פשטא דמלתא דמייתי ראיה מקרא וכדמשמע מגמרא מכמה דוכתי אבל אנן לא פסקינן כותיה אלא במאי דאמר דבעל חוב קונה. משכון אבל במאי דאמר דבשעת הלואתו לא קני לא פסקינן אלא ככל הנך מתניתא דתנן המלוה את חברו על המשכון הוי שומר שכר דכל שכן הויא מטעמא דאמר לעיל. ורבי יצחק יתרץ לכל הני מתנייתא במשכנו שלא בשעת הלואתו ואע"ג דקתני המלוה לחברו על המשכון כגון שמשכנו שלא בשעת הלואתו דהשתא הוי המלוה את חברו על המשכון אבל אנן לא ניחא לן בהאי פירושא אלא בכל גוונא קנה משכון. והא דמייתי ראיה הך דרבי יצחק על ברייתא דהמלוה על המשכון משום דלדידן חד דינא אית להו וכך לי בשעת הלואה כמו שלא בשעת הלואה כנ"ל. וכן הסכימו הפוסקים דבכל גונא קונה משכון ולא להתחייב באונסין אלא לענין שיכול לקדש בו את האשה ואין השביעית משמטתו ולא נעשה מטלטלין אצל בני לוה אלא גובה חובו ממנו. דוד ן' אבי זמרא: