שו"ת רדב"ז/אלף רכח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אלף רכח[עריכה]

שאלה שאלת ממני אודיעך דעתי מי שרגיל להכות את אשתו ולבזותה תמיד בפני רבים מאי דיניה: תשובה הנה נמצא כתוב בשם רבינו שמחה שכופין אותו להוציא והפריז על המדה וכתב שיעשוהו על ידי עכו"ם עשה מה שישראל אומר לך עד כאן. אבל אני תמה על הוראה זו כיון שהגט מעושה לא נמצאו בניה ממזרים ובמה הפקיעו אישות שבה דבשלמא בעל פוליפוס וחבריו ירדו חכמים לסוף דעת כל הנשים ואינן יכולות לסבול לפיכך הפקיעו חכמים קדושיה ע"י גט כזה. אבל הכא פעם מכה אותה ופעם משמח אותה פעם מבזה אותה ופעם מכבד אותה במלבושים נאים ובשלמא כפייה בדברים או ע"י פרעון כתובה או קנס ניחא אבל כפייה בשוטים ע"י עכו"ם לא תהא כזאת. וכן כתב הרשב"א ז"ל בתשובה שאין כפייה אלא לאותם שמנו חכמים. וכן כתב הרא"ש ז"ל דליכא כפייה בשוטים. ולכן אין אני רואה לסמוך על הוראה זו ועד שנכוף אותו להוציא נכוף אותו על ידי כתובה דמצינו כפייה כזאת בגמרא. אלא כיצד יעשו מנדין אותו שלא יכה אותה אם חזר מוטב ואם לאו מכריזין עליו שהוא מנודה אם חזר מוטב ואם לאו קונסין אותו בכתובה אם חזר מוטב. ואם לאו עונשין אותו על ידי עכו"ם בגופו שהרי עבר על פן יוסיף להכותו. וחובשין אותו מפני שהכה אותה ואין מזכירין לו שיוציא את אשתו כלל. ואם עמד הוא מעצמו מחמת עונשו וגירש אין זה אונס שהרי הוא מביא על עצמו האונס מדעתו לא יכנה ולא יגרשנה. אבל לכוף אותו לגרש על ידי נדוי או שמתא או עונש הגוף וכל שכן על ידי עכו"ם איני רואה ולא מסכים כלל. וקרוב בעיני להיות הולד ממזר. והנראה לע"ד כתבתי: