שו"ת רדב"ז/אלף רכג
אלף רכג[עריכה]
שאלה ראובן נתחייב שבועה לשמעון ושמעון יודע שנשבע ודאי לשקר אם יש על שמעון שום עונש משום שבועת ראובן שגרם להוציא שם שמים לשקר: תשובה תניא בברייתא בפרק שבועת הדיינין ואם אמר איני נשבע פוטרין אותו מיד כדי שלא יחזור בו. ואם אמר הריני נשבע העומדים שם אומרים סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה וגומר ופריך גמרא בשלמא ההוא דקא משתבע קאי באיסורא אלא ההוא דקא משבע ליה אמאי. ומשני ההוא מיבעיא ליה לדר' טרפון דאמר שבועת ה' תהיה בין שניהם לומר חלה שבועה על שניהם ופירש"י ז"ל שלא דקדק למסור ממונו ביד נאמן ובאו לידי חלול ה' ע"כ. מכאן משמע בהדיא שיש עונש גם על המשביע אלא דקשה לי שנמצאו אוכלים ממונו של החסיד שאינו רוצה להשביעו דקי"ל דפרשי אינשי מספק שבועה ולא פרשי מספק ממונא. אלא אדרבא הלעיטהו לרשע וימות. ור"ת פי' חלה על שניהם דרך כלל כלומר על אחד מהם והיינו על שניהם שאם נשבע שלא כדין עונש שבועה עליו ואם חבירו משביעו שלא כדין עונש השבועה על חבירו וי"מ דזימנין דחלה על שניהם ממש כשחבירו מהפך עליו השבועה ויודע שנשבע לשקר. הרי לך שדחי פי' של רש"י וגם הוא ז"ל לא אמרה אלא שנכשל בה לפי שלא דקדק אבל לא שיניח להפסיד ממונו כדי שלא ישבע זה לשקר והעושה כן נקרא אצלי חסיד שוטה שהתורה אמרה כי יתן איש אל רעהו וגו' עד האלהים יבא דבר שניהם לשבועה אלא ישביעהו ולא יחוש והלעיטהו לרשע וימות ואדרבא אין שבועה אלא על הודאי וזה מכחישו ולצאת ידי מחלוקת וספק עונש שבועה ראוי לכל ירא שמים להביאו לידי שבועה ולהודיע לו עונשו אולי יפרוש ויודה ואם רואה שרוצה לישבע עכ"פ לא ישביעהו אלא יטילו חרם סתם על כל מי שלא יודה לחבירו. והנראה לעניות דעתי כתבתי: