שו"ת רדב"ז/אלף רכב
אלף רכב[עריכה]
שאלה יעקב שדך את בנו ונתן לו סבלונות להוליך לכלתו וגם המהר נתן לו להוליך לכלתו וכן עשה וגם הוא נתן מתנות לכלה ולא הספיק הבן לכונסה עד שמת יעקב. ועתה חוזרים בהם קרובי הכלה ומחזירים המתנות והמהר. ויש ליעקב חובות אחרים אם חוזרת זו המתנה לתפיסת הבית. או זכה בה זה הבן לבדו: תשובה במה שנתן יעקב לבנו וזכה בו וקנה מתנתו בדרכי הקנין לא ראיתי מקום לשאלה זו. דפשיטא דזכה הבן במתנתו ואע"ג דלעולם אומדין דעת הנותן והכא איכא למימר שלא נתן לו אלא לצורך נשואין והרי לא נשא הא לא קשיא דלצורך נשואין נתן לו ואם לא נשא את זו ישא אחרת. ותו דלא אמדינן דעת הנותן אלא במי שכתב ליתן אבל במי שהגיע המתנה לידו וזכה בה למה תחזור לתפיסת הבית. ותו דהא איכא שיור. אבל מה שנתן יעקב לכלה וחוזר בזה יש מקום ספק כיון שלא נתן לה המתנה אלא כדי שיזכה בנו בה אחר הנשואין ולא נשא לא זכה במתנה וחוזרת לתפיסת הבית או דילמא הוי כזכה במתנה זו לצורך בני וזכה הבן. ומסתברא דלא זכה הבן וחוזרת המתנה לתפיסת הבית שהרי לכלה נתן המתנה להשתמש בה לא לזכות לצורך הבן. תדע שהרי אם נשאת היו כותבין מתנה זו בכלל נדונייתא שהביאה מבית אביה. ותו כיון שהבן לפניו למה צריך לזכות בו ע"י אחרים אלא ודאי לכלה נתן שכן הוא המנהג שכל קרובי החתן נותנים לכלה מתנות וכיון שהמתנות חוזרות חוזרות לבעליהן ומתנת יעקב חוזרת לתפיסת הבית וחולקין בשוה אעפ"י שזה הבן נתן לו אביו מתנה לצורך נשואין בחייו לא מפני זה הפסיד חלקו בירושה. שוב מצאתי שכתב הריא"ף בתשובה וז"ל מי שנתן לבתו מתנה סתם שתנשא בו ולא הזכיר שתנשא לפלוני בעצמו קנתה המתנה שאם נתקדשה לאחר או נתאלמנה מן האירוסין ונתקדשה לאחר אין האב יכול לחזור בו ע"כ. והרי זה כמו שכתבנו שזכה הבן במתנתו. ואע"ג דבנ"ד הוי כאלו אמר שתנשא לפלוני שהרי נתן לו להוליך לכלתו. לא קשיא דלא הדר ביה איהו אלא קרובי הכלה הם חזרו בהם. ותו דנ"ל דאין דברי הרב אלא בכותב לבתו מתנה סתם אבל בנותן מתנה ליד הבת ממש קנתה אם לא פירש ע"מ שתנשא לפלוני. והנראה לע"ד כתבתי: