שו"ת רדב"ז/אלף ריג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אלף ריג[עריכה]

שאלה מעשה היה ונמצאת מחט תחובה בקורקבן של תרנגולת מבחוץ והיו שם עופות הרבה ולא היו מכירים אותו ובא מעשה לפני וראיתי את המחט יוצא לחוץ הרבה דליכא לאסתפוקי אם יצא אחר שחיטה והטרפתי את העוף ממה נפשך אם נכנס דרך הושט הרי ניקבו ב' עורות של הקורקבן ואם מבחוץ הא אמרינן ובקוץ עד שינקוב לבית חללו. אבל לאסור את הכל היו מקצת משכילים רצו לומר דביבש חד בתרי בטיל. והתרנגול כיון שנחתך ראשו ורגליו אינה נקראת בריה ובטלה. ואי משום חתיכה הראויה להתכבד כיון שעדיין לא נתבשלה אינה ראויה להתכבד. ותו כיון שהיא שלימה כלומר חתיכה גדולה אינה ראויה להתכבד. ואין לסמוך על זה דבהדיא כתב הרשב"א ז"ל דתרנגולת ראויה להתכבד דעד כאן לא אמרינן אלא בכבשים שלמים או אווזים גדולים או צפרים קטנים ביותר אבל תרנגולת ראויה להתכבד היא ואני אומר כי במצרים גם האווזים נקראים חתיכה הראויה להתכבד. ולענין שאמרו לפי שלא נתבשלה יש מי שפסק כן אבל האחרונים לא הסכימו עליו אלא חתיכה הראויה להתכבד לכשתתבשל אמרינן. ור"י בעל הטורים זכרונו לברכה כתב שהם דברי הבאי אלא הנכון כמו שכתבנו. ולענין מה שאמרו שאינה בריה כיון שניטלו ראשה ורגליה כך אני סובר. שהרי נמלה אם נחתכה רגלה ואכלה פטור עליה. ואם רסקה כיון שהיא שלימה אעפ"י שהיא מרוסקת חייב עליה. ומיהו בנדון דידן אמרתי כיון שהמחט יוצא כל כך אי אפשר שלא עשה רושם בחלל התרנגולת במקום שהמחט היה יוצא. ובדקו את התרנגולת ומצאו באחת מהם רושם שחור שהמחט היה עושה ושאר העופות לא היה בהם שום רושם כלל אז אמרתי ודאי זו היא הטרפה והשאר מותרות. דאין לך סימן מובהק גדול מזה ותלינן בהכי. ועדיפא מהא דקיימא לן אם נאבד אחד מהם או שנאכל אחד מהן השאר מותרות דתלינן איסורא הך דאזיל לה הוה דהכי אמרינן קרב אחד מן הראשים יקרבו כולם וכן כתב הרשב"א ז"ל סימן תק"ד. ואם תלו בהכי דאימור איסורא אזיל ליה אנו לא נתלה בדבר הנראה לעין שהמחט עשה זה הרושם בגוף התרנגולת ודברים של טעם הם וראוי לסמוך עליהם. שוב ראיתי בתשובות אשכנזים מעשה בא לפני רבי בקרקבן תרנגולת שניקב והוסר ממנה ונתערבה אותה תרנגולת טרפה בכשרות והביאו לפני רבי והביאו גם הקרקבנים ודימה שומן הקרקבנים לשומן התרנגולים ואידמי שומן תרנגולת אחת של מקום חיבור הקרקבן והתיר האחרות עד כאן. וצ"ל שהנקב היה במקום שאין השומן סותמו אבל אם היה הנקב במקום שהשומן סותמו היא עצמה כשרה ואם סמכו על זה הדימו כל שכן שיש לסמוך על הרושם השחור שעשה המחט בחלל התרנגולת וברור הוא. והוי יודע דהא דאמרינן בריה לא בטלה הני מילי היא גופה אבל היוצא ממנה בטל בששים כשאר איסורין. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' זמרא: