שו"ת רדב"ז/אלף רטז
אלף רטז[עריכה]
שאלה שאלת ממני על מי שהוא בין העכו"ם ואינו מוצא לאכול אלא דברים אסורים עד כמה יוציא ממונו למצוא דברים מותרים: תשובה אע"פ שאמרו הראשונים ז"ל שאין לאדם להוציא אפי' על מצות עוברות כגון סוכה ולולב אפי' שליש ממונו כדי שלא יבא לידי עוני ויפיל עצמו על הצבור הני מילי במצות עשה אבל במצות לא תעשה אפילו כל ממונו וכן כתב הרא"ש ז"ל הילכך אם אין שם אלא דברים האסורים בלאו לא תיבעי לך כי על האכילה הראשונה לקיום גופו נותן כל ממונו ולא יאכל איסור ולאחר מכאן אנוס הוא מחמת נפשות ואוכל מה שימצא הקל הקל תחלה כגון אם אפשר בפחות פחות מכשיעור עושה כן שהרי פחות מכשיעור אע"ג דקי"ל כר"י דחצי שיעור אסור מן התורה מכל מקום אין בו לאו ולא מלקות. וכן אם מצא בשר נבלה לא יאכל חלב או דם מפני שיש בהם כרת. אבל אין מקום לשאלה אלא היכא דאיכא איסורין דרבנן כגון חלב שחלבו עכו"ם או שומנו של גיד או שאר איסורין דרבנן ואפי' בזה אני אומר שחייב לתת כל ממונו עד שימצא דבר היתר שהרי הוא עובר משום לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך וגו' דכל גזרות דרבנן אהאי קרא אסמכוהו. ומכל מקום נראה לי שאינו מחוייב לקחת בהמתנה עד שיהיו לו מעות לפרוע דדילמא לא יהיו לו מעות והעכו"ם חובשין אותו או מייסרין אותו על הלואתו ויבא לידי סכנה וחי בהם אמר רחמנא ולא שימות בהם. ודבר ברור הוא שכיון שבאותה שעה אנוס הוא אינו מחוייב למשכן גופו לקיים את התורה אם לא יהיה בתורת חסידות שיבטח בה' שיזמין לו לפרוע הקפתו שהקיף לקנות מאכל מותר. והנראה לע"ד כתבתי: