שו"ת רדב"ז/אלף רט

אלף רט

שאלה מה ששאל החכם ונבון כה"ר חיים אלפואל מרודוס. ילמדנו רבינו ראובן הפקיד סך מעות ביד שמעון בעת שהיה שמעון הולך למצרים ואמר לשמעון תקנה במעות אלו מהסחורות שתקנה לעצמך. ותוליך הסחורה לקוסטנטינא עם סחורותיך למכור שם. אמנם בחזרה הזהר שלא תקנה לי סחורה כלל אלא תביא מעות מוטבעים. והנה שמעון הנזכר שינה בשליחותו והחליף הסחורה של ראובן בצמר והביא את הצמר ונתן לראובן. וראובן אמר לו הלא אמרתי לך שתביא מעות אחרי שראה שהיה הולך שמעון עמו בעקיפין על שאר חשבונות שביניהם הסכים לקבל הצמר מידו והיו שקי הצמר סתומים כמנהג ויהי כמשלש חדשים מכר ראובן את הצמר ללוי. ופתח לוי השקים וראה את הצמר שהיה רע מאד והיה מקח טעות בדבר ואונאה ויותר מבטול מקח. וגזרו הדיינים שיחזיר לוי את הצמר לראובן מצד ההונאה או המום שבו. אחר כך אמר ראובן גם אני אחזיר את הצמר לשמעון משני טעמים. הראשון שהוא לא עשה שליחותי בקנין הצמר כנזכר לעיל. ואם בסוף קבלתי הצמר לקחתי ממנו מחמת מעותי שהיו מופקדים אצלו והריני בתורת לוקח ולא בתורת משלח שכן הודה שמעון ששינה שליחותו בלקיחת הצמר. הטעם השני שאפילו שהייתי אומר לו שיקנה צמר בעבורי בצמר זה הטעו אותו שלקח צמר רע כזה בדמים יקרים כדמי צמר משובח ואיהו דאפסיד אנפשיה שהיה לו לראות הצמר קודם שיקחנו. ואם אני קבלתי הצמר ושהה בביתי זמן מרובה הוא שמנהג העיר הזאת שלא לפתוח השקים כי אם הלוקחים האחרונים אומני הבגדים. על זה יורנו מורנו אם הדין שיחזיר הצמר לשמעון הקונה הראשון ואם לאו. ושכרו כפול מן השמים: תשובה הדבר ברור כי בשעה ששינה שמעון בשליחות נתבטל השליחות ושוב אינו שלוחו של ראובן ודמי סחורתו הוא חייב לו תדע שהרי הסחורה הזאת היא לאחריות שמעון ויד ראובן על העליונה אם רצה לוקח את הצמר או לוקח דמי סחורתו אשר היתה שוה בקושטנטינה נמצא כי בשעה שלקח שמעון את הצמר לא היה שלוחו של ראובן וכיון שכן בשעה שלקח ראובן את הצמר משמעון נמצא בתורת קנין לקח אותו ולא בתורת שליחות כאשר טען ראובן והדין עמו. וכל זה בתנאי שיהיה המנהג אשר אמר שיהיה מנהג קבוע וידוע לבטל ההלכה ולאפוקי ממונא אבל אם אין המנהג קבוע שלא לפתוח השקים כלל כי אם הלוקחים האחרונים אלא שמקצתם פותחין ומקצתם אין פותחין או לפעמים פותחין ולפעמים אין פותחין הדין עם שמעון שהיה לו לראובן לפתוח השקים לראות מה טיבן וכיון שלא פתח מחל ואפי' יש בצמר מום כיון שהוא מום שאפשר לעמוד עליו והוא לא הקפיד אמרינן ודאי מחל. וכן כתב בעל מגיד משנה וז"ל ויש מי שכתב שאם היה הדבר שהלוקח יכול להבחינו לאלתר כגון שיכולין לנסותו ולטועמו ולא הקפיד לעשות כן והמוכר מכר לו סתם אינו חוזר עכ"ל. ואומר אני כי אין בזה חולק שהם דברים של טעם ואפילו אם ימצא חולק לא מפקינן ממונא אפומיה. הילכך צריך לדקדק בזה המנהג כי כפי דברי ראובן אין המנהג כן בקושטנטינא שהרי הוא טוען על שמעון בטענתו השנייה שהיה לו לראות את הצמר קודם שיקחנו משמע שהמנהג הוא בקושטנטינא לפתוח השקים ורחוק בעיני שישתנה זה המנהג ברודוס. וכל שכן שמנהג כזה לא שמעתי הגע עצמך שמוכר את הצמר הולך לו או שאינו מיושבי הארץ איך אפשר שלא יפתחו השקים לראות מה שבתוכן שמא תבן הוא מלא או סובין: גם לענין הטעם השני אשר נתן ראובן אם היה נותן לו דמים לקנות צמר ולא אמר לו בין לתקוני בין לעותי ואין המנהג לקחת השקים סתומים ולא לפתוח אותם כלל אלא לפעמים פותחין ולפעמים אין פותחין הדין עם ראובן. אבל בנדון דידן לא נתן לו דמים לקנות צמר אלא לקנות סחורה ומאן לימא לן דאותה סחורה לא קנה אותה בזול והיתה יותר רעה מהצמר הילכך אם שמעון כופר צריך ראובן להביא ראיה שלא אמר לו בין לעות בין לתקן ושהסחורה הראשונה אשר קנה במצרים היתה טובה והחליף אותה בזו הרעה שיש בה ביטול מקח או מום: ולענין זה המנהג צריך אתה לדעת שכל מי שיטעון מנהג צריך להביא ראיה על המנהג בין לאוקומי ממונא בין לאפוקי ממונא. וטעמא דמלתא כיון שהוא לבטל ההלכה צריך להביא ראיה על המנהג ואם הביא ראיה על המנהג אין צריך שיהיה המנהג קבוע על פי חכמים. אלא אפי' מנהג הקבוע על פי חמרין או ספנין מבטל הלכה. וטעמא דמלתא דכיון דאין מצוי להם בכל מקום חכמינו ז"ל לעשות על פיהם קבעו הדבר על פי המנהג דלא ליתו לאינצויי. כל זה כתבתי משום יגדיל תורה. אבל לגבי נדון דידן לא נפקא מינה מידי דכיון ששינה שמעון בשליחותו בטל השליחות ודמים הוא חייב לו ועתה בא לקנות הצמר קנין חדש משמעון. הילכך צריך ראובן להביא ראיה על המנהג שהוא קבוע שאין פותחים השקים של הצמר עד זמן המכירה האחרונה ואז יוציא משמעון דמי סחורתו כאשר היתה שוה בקוסטאנטינא בעת ההיא ויחזיר לו הצמר ואם לא יביא ראובן זה ראיה על המנהג הנזכר שמעון פטור דהיה לו לראובן לפתוח השקים ולראות וכיון שלא פתח ודאי מחל הילכך אתם תחקרו על זה המנהג אם הוא מנהג קבוע תעשו על פיו ואם אינו קבוע אין חוששין לו ואין מוציאין משמעון מן הספק: כללא דהא מילתא כיון דלפי הודאת שניהם שינה בשליחות נתבטל השליחות וחזר מכר דעלמא ואם יש בו ביטול מקח או מום חוזר לאלתר. ואם הוא לאחר זמן אינו חוזר אם הוא דבר שאפשר לעמוד עליו ואם אינו יכול לעמוד עליו המום חוזר לעולם. ואם הוא מנהג קבוע שאין פותח השקים על המנהג סמך וחוזר לעולם עד שיפתח ויראה וישתוק או עד שישתמש בו: