שו"ת רדב"ז/אלף קצב

אלף קצב

שאלה שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן ושמעון שהם שותפין בבית וראובן דר בה ומעלה שכר לשמעון על חלקו ומכר שמעון חלקו לראובן בעדים אבל לא קנו ממנו ולא כתבו שטר ולא נתן לו את הכסף ושמעון רוצה לחזור בו וראובן אומר אני דר בה וקניתי בחזקה ואין לך נעל גדר ופרץ גדול מזה. יורה המורה הדין עם מי: תשובה לא פירשת אם אמר לו שמעון לך חזק וקני או לא אבל מתוך הדברים נראה שלא אמר לו דבר וגם לא היה שם שמעון בשעה שראובן נועל ופותח ביתו ואם הדבר כן הדבר ברור דלא קנה דבמאי קנה אם מפני שהוא דר בבית כך היה דר בתחלה ואי זה דבר נתחדש דשיקנה בו. אבל מה שיש להסתפק אם אמר לו לך חזק וקני או שהיה שמעון שם בשעה שראובן פותח ונועל אם קנה או לא. ובשלמא אם עושה מנעול חדש דהיינו נעל לדעת קצת המפרשים או גודר או פורץ שהוא מעשה חדש שלא היה עושהו בתחלה ושמעון רואה ושותק או שאמר לו לך חזק וקנה ודאי קנה. אבל לדעת המפרשים דהיינו נעילת הדלת מה מעשה חדש עושה להחזיק כך היה עושה בתחלה אפי' בפני שמעון ומה חזקה היא זו אפי' שיאמר לו לך חזק וקנה. ובשלמא אם אמר ראובן הריני נועל את הפתח להחזיק ושמעון שומע ושותק או שאמר לו לך חזק וקנה בדין הוא שיקנה אבל מן הסתם כאשר הוא רגיל לעשות במה יקנה. ואע"ג דקי"ל דדברים הנקנין במשיכה אם היו נתונים ברשות הקונה קנה אותם אפילו בלא משיכה היינו משום דקי"ל חצרו של אדם קונה לו. אבל הכא אין אדם קונה את הבית מפני שהוא דר בו דהא דתנן חזקת הבתים שלשה שנים היינו מדין אכילת פירות אבל שתהיה דירת הבית חזקה לקנות הבית לא אמרינן הואיל והיה דר בה בתחלה. ומיהו הדבר פשוט לדעת הרמב"ם ז"ל ובעלי שטתו דס"ל דאכילת פירות הויא חזקה אם היה רגיל לקחת שכירות חדש בחדשו ודר בה בפניו חדש ימים ולא תבע שכירות הויא חזקה וכן אם היה רגיל לקחת שכירותו בסוף השנה ודר בה שנה דהא הויא חזקה באכילת פירות אבל נעל ופתח כדרכו כמו שהיה רגיל בפני שמעון אין זה חזקה דמצי למימר להכי שתקית משום שלא חדשת דבר ואם חדש בה דבר כדרך שאדם עושה בתוך שלו והוא שותק קנה או שאמר הריני נועל את הפתח כדי לקנות בחזקה ודאי קנה. כללא דמלתא אם עשה בה מעשה שאין דרך השותפין לעשות בלא רשות שותף שלהם והשותף רואה ושותק קנה שנמצא משתמש כאדם המשתמש בשלו לבדו וכי היכי דלגבי חזקת ג' שנים קי"ל דשותף אין לו חזקה בבית שאין לו דין חלוקה אבל אם יש בו דין חלוקה יש לו חזקה שהטעם שהרי אומר לו כיון שיש בו דין חלוקה וזה אכלה כולה שלשה שנים ואתה שותק ודאי מכרת. הכא נמי כיון שעשה השותף דבר שאין דרכו לעשותו בלא רשותו והוא שותק ודאי ניחא ליה במכירה וקנה. אבל אם עשה דבר שדרך כל השותפין לעשותו אין כאן גילוי מלתא דניחא ליה דליקני הילכך לא קני. וכן הדין בשוכר בית לחברו וחזר ומכרו לו אם חדש בה דבר שאין דרך השוכרים לעשותו בלא רשות בעל הבית והוא רואה ושותק איגלאי מלתא דניחא ליה דליקני. ואם עשה דבר שדרך השוכרים לעשותו אין כאן גילוי דעתא ולא קנה. וא"ת דקי"ל דשכירות נמי נקנה בכסף ובשטר ובחזקה וכיון שבשעה ששכר קנה באחד מדרכי הקנין למה לא יועיל חזקתו הראשונה לקנות עתה. ובשלמא אם נשלם זמן השכירות איכא למימר נתבטלה החזקה הראשונה כיון שעבר זמן השכירות. אבל אם עדיין לא נשלם זמן השכירות ומכר לו את הבית למה לא תועיל חזקתו לקנות עתה אפי' שלא יאמר לו לך חזק וקנה. וי"ל כיון שנתרצו זה למכור וזה לקנות נתבטל השכירות ברצון שניהם וממילא נתבטלה החזקה הראשונה וצריך קנין חדש. הילכך מסתבר לי בנדון דידן שאפי' אמר לו המוכר לך חזק וקנה והלך זה ולא חדש דבר אלא נעל ביתו כדרכו בסתם לא קנה שהרי לא עשה דבר שיורה על קנין חדש והכי אמר ליה לך חזק בחזקה חדשה וקנה דאלו נעילת דלת בלאו דבריו הוא נועל ופותח. וא"ת כיון שהוא שותף בבית נימא מגו שיש לו חלק קנה גם חלק חברו. ליתא דהא בחזקת ג' שנים תנן השותפין אין להם חזקה ולא אמרינן האי מגו. וכן כתב רשב"ם ז"ל בפרק חזקת הבתים עלה דהא דתני אבוה דשמואל ולוי שותף אין לו חזקה וכ"ש אומן וז"ל וכל שכן אומן שלא היה לו בו חלק דנימא מגו שהיה לו חלק קנה גם חלק חבירו עד כאן. ופשוט הוא וליכא לפלוגי בין חזקת שלשה שנים לחזקת נעל גדר ופרץ דהא תנן במתני' בד"א במחזיק אבל בנותן וכו' משמע שאין חילוק ביניהם אלא דהכא בעינן ג' שנים והתם בנעל גדר ופרץ סגי אבל לשאר הדברים שוין הם לדעת הרמב"ם ז"ל וכ"ש לדעת הראב"ד ז"ל דס"ל דחזקה למקני בה ארעא עדיפא מחזקה שכנגד טענה דהתם לא בעי מידי דמהני לארעא ולמקני בה ארעא בעינן מידי דמהניא לארעא ואי איתא דשותף קני חלק חבירו בלא שום מעשה לא הוה שתיק גמרא מיניה ולשמעינן דרך ד' שנקנה קרקע של השותף בדבור בעלמא בלא כסף ולא שטר ולא חזקה הילכך שותף נמי אם אמר לך חזק וקנה או שהיה בפניו ועשה או תקן דבר שאין דרכו לעשותו לבדו קנה ואם היה דרכם שהיו שניהם נועלים ופותחים את הדלת ונעל ופתח זה הקונה לבדו איגליא מלתא דניחא ליה דליקני ואין אחד מהם יכול לחזור בו. וא"ת בנדון דידן כיון שנתרצו שניהם זה לקנות וזה למכור נתבטלה החזקה הראשונה והוי כאיניש דעלמא אם כן אם נעל ופתח לפני ראובן או שאמר לך חזק וקנה אמאי לא קנה כאיניש דעלמא. וי"ל דאע"ג דנתבעלה החזקה מ"מ הרי הוא דר בה וצריך לנעול את ביתו מפני הגנבים לפתוח לצאת ולבוא ולכן אין כאן מעשה הניכר דלקנות הוא עושה עד שיגלה דעתו או יעשה מעשה הניכר וכדכתיבנא לעיל. והנראה לעניות דעתי כתבתי: