שו"ת רדב"ז/אלף קעה
אלף קעה[עריכה]
שאלה ראובן נשבה כשהוא בן שש או כבן שבע והלכו עמו בשביה מבני עירו ומבני משפחתו והמיר דתו אבל מכל מקום היו אומרים קרוביו או בני עירו אתה בן יעקב המכונה כך וראובן זה נתגדל בהמרותו עד שהיה גדול וזקן ארוך בן ל"ה שנה או יותר ונתן אל לבו לבקש את האל ואת תורתו ואת אביו ובני משפחתו ושמע שאביו היה פה מצרים ובא אליו ויעקב אביו אמר אין אתה בני ואיני מכירך ונתן אביו טענות ואמתלאות שאין זה בנו. אמרתי לראובן הנזכר יש לך עדים שאתה בנו של זה אמר יש לי וכל בני עירי יודעים דבר זה וכל החברים והיושבים תמהו לדברי ואמרו ומה יועילו העדים והרי האב נאמן לומר אין זה בני וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ד מהל' נחלות אבל נאמן הוא על מי שהוא בנו לו' אינו בני ולא ירשנו ויראה לי שאפי' היו לבן בנים אעפ"י שאינו נאמן עליו לומר אינו בני לענין יחוס ואין מחזיקין אותו ממזר על פיו נאמן הוא לענין ירושה ולא ירשנו עכ"ל. הא למדת דלענין יחוס נאמן לומר אין זה בני והרי הוא ממזר אם אין לו בנים ואם יש לו בנים אינו נאמן וטעמא דמלתא דלא נתנה לו תורה נאמנות לאב אלא לגבי הבן דכתיב יכיר יכירנו לאחרים ולא לגבי בן בנו וכיון שכן אינו בדין שיהיה הוא ממזר ובניו כשרים אבל לענין ירושה נאמן אפי' יש לבן בנים. ובנ"ד שאין לראובן בנים לא יהיה אלא שגדל עמו בחזקת שהוא בנו ואמר אביו שאינו בנו נאמן בין לענין יחוס בין לענין ירושה עד כאן תוקף השגתם עלי. אמרתי להם אם היה יעקב זה טוען בתחלה אותו הבן שהלך בשביה שאתם מחזיקים בו שהיה בני לא היה בני ודאי נאמן הוא עליו כדבריכם וכדכתב הרמב"ם ז"ל והכי איתא בפרק יש נוחלין לדעת רבי יהודה וקי"ל כוותיה. אבל טענת יעקב הכי היא אמת הוא שהיה לו בן כשר ובכור והלך בשביה אבל אין אתה. אותו הבן אלא אחר אתה לפיכך אם יש עדים שזה בנו של יעקב שהלך בשביה אינו נאמן להכחיש את העדים והרי הוא כשר ובנו של יעקב לכל דבר ואפילו שיחזור ויטעון אותו הבן שהלך בשביה שהייתם מחזיקים אותו שהוא בני לא היה בני אינו נאמן דהא מעיקרא לא אתי עלה מהאי טעמא וכיון שטען שוב אינו חוזר וטוען דאיכא למימר למדוהו לשקר וזה ברור וכן הודו החברים. לסוף אייתי סהדי שנשבה זה ראובן עמהם מטראבולוס והלכו בשביה לפאלירמו והיו יודעים שזה בנו של יעקב וגדל שם עד שהיה בן י"ב או י"ג שנה והניחוהו בלא חתימת זקן ועתה יש לו זקן ארוך אמרתי להם אתם יודעים שאותו ראובן שהנחתם בפאלירמו שהוא זה מקצתם אמרו לא נוכל להעיד בזה ומקצתם אמרו אנחנו מכירים אותו שהיה לו כויה במקום הנחת תפילין וכן נמצא לזה ראובן ומקצתם אמרו נכיר שהוא זה בטביעות עינא ובטביעות עינא דקלא. אמרתי בודאי זה עדות דאכמה דברים סמכינן אטביעות עינא ואפי' אטביעות עינא דקלא בלחודוי סמכינן דאם לא כן סומא איך מותר באשתו ואנן איך אנו מותרין בנשותינו בלילה אם לא בטביעות עינא דקלא. ואם תאמר והא כתיב ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו ואמרינן עלה בגמרא מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן. הא לא קשיא דטעמא הוא דיהבינן אמאי לא הכירוהו אבל לא למימרא שלא יהא אפשר להכירו אם יצא בלא חתימת זקן ומעשים בכל יום שאדם מכיר את חבירו ואת קרובו שפירש ממנו בלא חתימת זקן וכ"ש כשאומרים זה פלוני דמדכר טפי וכיון שכן ראובן זה כשר ומחזקינן ליה בבנו של יעקב לכל דבר. עוד שאלו החברים הגע עצמך שלא היו עדים האם יאסר ראובן בקרובות יעקב ואם מת ראובן בלא בנים האם תהיה אשתו זקוקה לבני יעקב כיון שהוא אינו מכיר שזה יעקב אביו אלא על פי אחרים שהרי קטן היה. או דילמא שויתיה אנפשיה חתיכה דאיסורא: תשובה לנדון דידן לא נפקא מינה מידי דכיון דאיכא סהדי שנשבה זה בנו של יעקב והלך לפאלירמו אלא שאין מכירים אם זה הוא הרי הוא מכיר בעצמו ואומר אני הוא שהייתי שבוי בפאלירמו ושם אמרו לי שאני בנו של יעקב ופשיטא שהוא אסור בקרובות יעקב ואשתו זקוקה לבני יעקב שהרי אמר יש לי אחים בודאי. אבל איכא למיבעי במי שבא ואמר אמרו לי שאתה אבי ואין עדים לפנינו מאי. ויש לומר דאי קים ליה דקושטא קא אמרו ליה דלא משקרי ודאי אסור בקרובותיו של יעקב ואי לא קים ליה בגוייהו מותר בקרובותיו והני מילי שאותם שאמרו לו כן הם פסולי עדות או עד אחד פסול אבל אם היו שני עדים כשרים ודאי אית ליה למיחש ואסור בקרובותיו אעפ"י שלא באו עדים לפנינו. והנראה לע"ד כתבתי: