שו"ת רדב"ז/אלף קסט

אלף קסט

שאלה מעשה בראובן שנשבע שלא יעשה דבר פלוני וחזר ונשבע על אותו דבר בעצמו כמה פעמים ונתחרט ומצא פתח לשבועתו ושאל ממנו שנתיר לו את שבועותיו והיו שם במעמד רוב הבעלי תורה והחכמים שיש במדינה הזו ופתחנו להתיר לו בלשון רבים כפי מה שנהגנו ואמר אחד מן החכמים כי אין ראוי להתיר אותה בלשון הזה דהא אין שבועה חלה על שבועה ועדיין שנייה לא חלה עד שיתירו את הראשונה ואיך מתירין את השבועה שעדיין לא חלה דקי"ל אין מתירין את הנדר עד שתחול וכן לשבועה ואם כן אין תקנה אלא שנתיר את הראשונה לבדה ואחר כך את השנייה ואחר כך את השלישית וכן לכל אחת ואחת וכסדר ואמר החכם הנזכר כי קושיא זו הקשה אותה לחכמי הדור שכבר מתו והודו לדבריו אלא שהנהיגו להתיר את האחת לעצמה תחלה והשאר בדרך כלל. ושאר החכמים שהיו במעמד אמרו שכך הוא המנהג להתיר את כל השבועות בלשון רבים אבל לא ידענו טעם לדבר והקושיא היא קושיא וקצת אמרו לא ידענו. ואני אמרתי דשפיר מצינן להתיר בלשון רבים והקושיא אינה קושיא כלל דלא אמרינן אין מתירין את השבועה עד שתחול אלא היכא שתולה שבועתו בדבר אחד או בזמן כגון שנשבע שלא אוכל בשר מפסח הבא ראשון דאין מתירין לו עתה אלא עד שיגיע הפסח ותחול השבועה. וכן אם אמר שבועה שלא אוכל ככר זו ואם אשאל על שבועתי לא אוכל בשר דאין מתירין לו שבועת הבשר עד שיתירו לו שבועת הככר ואז תחול שבועת הבשר ויתירוה. וטעמא דמלתא דאין כאן שבועה כלל עד שיגיע הזמן או עד שיקיים התנאי שתלה בו שבועתו. אבל מי שנשבע על דבר אחד שתי שבועות הרי שתיהן שבועות וראויות לחול בזמן אחד אלא שאין שבועה חלה על שבועה וכשמתירין את הראשונה חלה השניה למפרע ולפיכך מתירין את כולם בפעם אחת בלשון המנהג שהוא לשון רבים. ואותם החכמים אם אמת הוא שקבלו קושיא זו אגב ריהטא לא עיינו בה ואם הקושיא היא קושיא לא תקנו דבר שהרי השנייה חזרה להיות ראשונה בערך השלישית וזה ברור מאד. והתרנו את השבועות בלשון רבים כסברתי ויצאנו משם ובאתי אל הבית וראיתי שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות שבועות גדולה מזו וז"ל שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכל ככר זו נשאל על הראשונה והותרה הרי זה חייב משום שנייה. וכן אם נשאל על השנייה חייב משום שלישית. נשאל על השלישית חייב משום ראשונה ושנייה. נשאל על השנייה חייב משום ראשונה אם כן מפני מה אמרו אין שבועה חלה על שבועה שאם לא נשאל ואכלה אינו לוקה אלא אחת עד כאן. הרי אתה רואה בעיניך שיכול לישאל על השלישית והותרה ועדיין ראשונה ושנייה במקומם עומדות דלא אמרינן אין שבועה חלה על שבועה לענין שלא יכול לישאל עליה אלא לענין שאינו חייב אלא אחת. ומעתה אתה דן קל וחומר לנדון דידן שיכול להתירם בלשון רבים. וגם בעל הדין הודה אחר שראה דברי הרמב"ם ז"ל ומעתה נשאר מנהגינו שריר וקיים. והנראה לע"ד כתבתי: