שו"ת רדב"ז/אלף קסב
אלף קסב[עריכה]
שאלה שאלת ממני על אשה שהיתה בחזקת זקוקה ליבום שהיה לבעלה אח שמו מרדכי ובא עדות שמת והתירוה ב"ד להנשא ונשאת ואח"כ באו עדים שיש לבעלה ב' אחים אחרים זולת מרדכי הנזכר וזה נוסח העדות במותב תלתא וכו' בא לפנינו אליעזר אגושטרי והעיד שבהיותו בעיר סמנר לומד מלאכת הרצענות היו לשם ד' אחים מן האב הא' אליהו קלסיטירו בעל חנה בת יהושע קופיו ושלשה אחיו הא' מומר שהמיר קודם שנשא אליהו הנזכר את חנה הנזכרת זמן הרבה ומרדכי פימבי ואמר שהמומר בא עמו עד קוטרון כדי לחזור בתשובה וכשראה דוחק הספינה חזר לארצו. עוד העיד שפה מצרים שמע מפי אשה אחת שמה חסינה שהאח פימבי הרגוהו עכו"ם אלבאנישיש. גם העיד רבי שבתאי קלסיטירו שישב בסמנאר ושם אירש אשה ושהכיר שם את ארבעה אחים הנזכרים בשמות הנזכרים ושאלנו לו אם היו אחים מן האב או מן האם ואמר שלא ידע רק שהיו קורין זה לזה אחים וגם חמותו ואשתו אמרו לו שהם אחין ואמר שבאו כולם עמו עד קוטרון ומשם חזר המומר לארצו והשלשה אחים נכנסו עמו בספינה ונשבו ושאלנו לו אם יודע מה נעשה בשלשה אחין ואמר שאינו יודע. גם העיד ר' יעקב אלחולי שבהיותו בשאלוניק זה שנה א"ל שבתאי ב"ר יצחק אלחנט אני אתן לך כתב להתיר את חנה אשת אליה קליסטירו שנהרג יבמה מרדכי ובשעה שהיה רוצה לבוא שאל ממנו הכתב וא"ל איך אתן לך כתב ועתה בא אחי אשתו של מרדכי הנהרג ואמר שאחי הנהרג רוצה ללכת למצרים להתירה ולקחת ירושת אליה ומה שהעידו העדים בפנינו ביום שלישי שבע ועשרים לחדש כסליו כתבנו וחתמנו וכו'. ורצית לדעת אם היא זקוקה ליבום אם נאמין את העד הראשון שנהרג פינבי כיון שהעד האחרון מכחישו ושניהם עד מפי עד. או דילמא אין כאן אלא עד אחד שמזקיקה ליבום שהרי השני אינו יודע אם היו אחים מן האב ואם תמצא לומר שהיא בחזקת זקוקה אבל לא לפינבי שכבר מת אלא מחמת המומר אם נפסוק הלכה כגאונים ז"ל שאמרו שאין המומר זוקק לא לחליצה ולא ליבום הואיל והיה מומר בשעה שנשא אחיו אליה את חנה. ואם תמצא לומר הלכה כדברי המחמירים היינו בשלא נשאת אבל נשאת לא תצא. ואם תמצא לומר לא תצא עמד וגירשה מעצמו או שמת נאמן כיון שהותרה הותרה או דילמא תחזור לחזקתה ויש בדבר מחלוקת וראוי להחמיר ולא נתיר אותה להנשא לכתחלה: תשובה דעתי סומכת להתיר אשה זו לישב תחת בעלה ואם גירשה או מת שתהא מותרת להנשא שאינו בדין שתהיה היום מותרת ולמחר אסורה ונמצאו בניה למפרע פגומים. ואעפ"י שאשה זו הוחזקה שיש לה יבמין על פי אליעזר ושבתאי מכל מקום הפה שאסר הוא הפה שהתיר שהוא אליעזר שהעיד מפי האשה שנהרג פינבי ולא נשאר שם אלא המומר ועדותו של יעקב אינו מעלה ומוריד דעד מפי עד להתיר הכשירוהו ולא לאסור. ולענין המומר פשיטא שאם עדיין לא נשאת לא היינו מתירין אותה להנשא לכתחלה. אבל כיון שכבר נשאת נסמוך על האומרים שאין המומר זוקק ליבום הואיל והיה מומר בשעה שנשא אחיו את אשתו. והריטב"א ז"ל הביא דברי רבי יהודאי גאון ז"ל. וכתב לבסוף דראוי להחמיר ומשמע משום חומרא בעלמא. וכתב במרדכי בהגהה כתוב באור זרוע קטן וזה לשון רב נחשון גאון ז"ל וספר בשר על גבי גחלים ותשובת הגאונים פוסקים דיבם שהיה מומר בשעת קדושי אחיו ועדיין כשמת אחיו עמד בהמרתו אינו זוקק את אשת אחיו ופטורה בלא חליצה ואפילו חזר המומר בתשובה לא משגחינן ביה עד כאן. ורבינו חננאל מיקל יותר דאפי' היה יהודי בשעה שנשא אחיו אה היה מומר בשעה שמת אחיו לא משגחינן ביה ולא חולץ ולא מייבם משום דסבירא ליה דמיתה לחודה מפלת. וכתב באור זרוע דקיימא לן כרבינו חננאל ז"ל. ובפלוגתא דמיתה מפלת או נשואין מפילין פסק הריא"ף ז"ל מיתה מפלת כחכמים. ומהר"ם ז"ל הביא ראיה דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה ולא שייך לחלק בין מיתה לנישואין דבכל גוונא אדעתא דהכי לא קדשה נפשה. ומה שאנו אומרים דאם קדש קדושיו קדושין חומרא בעלמא הוא חיישינן שמא הרהר תשובה בלבו. הרי לך לדעת כל הני רבוותא אפילו לכתחלה מותר להנשא כ"ש [בנידון] דידן שנשאת כבר בהיתר ע"פ ב"ד. וקרוב אני לומר שאפילו החולקים מודים בזה דלא תצא חדא דהא נשאת. ותו דכבר נשתקה בהמרתו קרוב למ' שנה. ותו דכבר אבד זכרו ולא נודע מקומו איה. גם אין בכאן עדות שלימה להחזיקה בחזקת זקוקה אלא ע"י עד אחד הוא אליעזר דאלו עדות שבתאי אינו שלם שהרי לא ידע אם היו אחים מן האב או מן האם ואם היה האח היהודי חי ששמו פינבי גם אני מודה שהוחזקה ליבום בהצטרפות עדות שבתאי שאינו אלא גילוי מילתא בעלמא אבל לגבי המומר נצרף כל הטעמים כדי שלא תצא מתחת בעלה ואפילו גירשה בעלה מותרת להנשא לאחר: שוב באו עדויות אחרות וזהו הנוסחא במותב תלתא וכו' בא כ"ר משה קאשטיליינו והעיד בתורת עדות איך שמע מפי כ"ר שמואל מאישטרי בן כ"ר יהודה ששמע מפי חמיו כ"ר שמואל פארדו שהוא יודע בבירור שאשה אחת קרובתו של רבי משה צפר הדר בדמיאת שהיא יושבת עגונה זה כמה שנים שהיא מותרת להנשא לפי שמתו אחי בעלה ולא נשאר לה אח לא יהודי ולא מומר. עוד העיד כ"ר משה הנזכר שאמר לו כ"ר שמואל מאישטרי הנזכר שראה ביד חמיו כ"ר שמואל פארדו הנזכר כתב כתוב וחתום מאת חכמי שריץ שאשה זו מותרת לינשא ולא נשאר עליה שום זיקת יבמין. עוד העיד כ"ר משה הנזכר ששמע גם הוא מפי רבי שמואל פארדו הנזכר שיש בידו כתב להתיר את בת אשתו של כ"ר יהודה קפיץ ומה שהעיד בפנינו ביום פ' וכו' ואני בדקתי וראיתי שאין במצרים אשה עגונה קרובת ר' משה צפר ובת אשתו של כ"ר יהודה קפיץ זולת חנה בת יהושע קופיו שהיתה אשת רבי יהודה קלסיטירו. ומעתה לא מיבעיא לדעת האומר כי אין מומר זוקק ליבום אם היה מומר בעת שנשא אחיו דפשיטא דמותרת מכח העדות הראשון אלא אפילו לדעת המחמירים אשה זו מותרת להנשא לכתחלה. והנראה לע"ד כתבתי: