שו"ת רדב"ז/אלף קס
אלף קס[עריכה]
שאלה שאלת ממני אודיעך דעתי במאי דאמרי' בכל דוכתא תצא מזה ומזה או קדושין שלא נמסרו לביאה אם פירושו תצא בגט או הפרשה בעלמא ובזמן שהאשה אומרת כנוס או פטור אז כופין לגרש אבל בזמן שהם רוצים להיות מופרשים מניחים אותם והוצרכת לשאול שראית א' מן הראשונים שכתב שאין אומרים להם לגרש בגט כלל אלא מניחים אותם ככה והפריז על מדותיו שאם יזכירו לו שהוא חייב לגרש אפילו דבור בעלמא הוי גט מוטעה והביא ראיה מהא דתנן תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה וכתב רש"י ז"ל עלה אם רוצה להנשא לאחר משמע שאם אינה רוצה להנשא לאחר אינה צריכה גט מפני איסורא שדי לה במה שתפרוש מהם. וממילא שמעינן דתצא מזה לא בגט קאמר ומפורש אמרו בתוס' זבחים שאשת איש שזינתה תחת בעלה אם ירצה הבעל לא יגרש רק שלא תשמשנו והקשו מהאי דשלהי המדיר דאין מעשין אלא לפסולות ודחק ותירץ וסוף לשונו אבל לחייבו לגרשה אם היא אינה תובעת כנוס או פטור מהי תיתי והמפקפק בזה עליו הראיה עכ"ל. ואתה מן המפקפקים דרע עליך המעשה דשמא עצת זמה יש ביניהם ומה יועיל ההפרשה אם לא יהא דבר הכורת בינו לבינה וכיון דאינה אשתו תו לא אגידא ביה ולא יבאו לדבר עבירה: תשובה גם אני רע עלי המעשה ואין מנחם כי כל מקום שאנו אומרים תצא בגט משמע דגרסינן עלה דמתניתין דפ' החולץ בזמן שהולד של קיימא יוציא וכו'. תנא משום ר' אליעזר אמר יוציא בגט ומייתינן עלה הא דתניא לא ישא אדם מעוברת חבירו וכו' וחכ"א יוציא ולכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס וכו' אמר רבא ולדברי חכמים יוציא בגט אמר מר זוטרא דיקא נמי דקתני יוציא ולא קתני יפריש ש"מ. וכתב הריא"ף ז"ל וכן הלכה ואפילו הוא כהן. הא קמן דלשון יוציא בגט משמע והקשו בתוס' והא דתנן בסוטה גבי מעוברת ומינקת חבירו יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן. ותירצו דלשון הפרשה משמע הכי ומשמע הכי אבל יוציא לא משמע אלא בגט א"נ התם שקינא לה ונסתרה לא חיישינן שיבא עליה כיון דאסירא ליה מדאורייתא ומעתה פשיטא לך לפי תירוץ הראשון דכל היכא דתני יוציא או תצא בגט משמע ואפי' לפי תירוץ השני נמי תצא בגט משמע אלא דלגבי סוטה סגי ליה בהפרשה משום דאיכא תרתי חדא דסניא ליה ומאיסה ליה כיון שקינא לה ונסתרה ועוד דאיכא איסורא דאורייתא ומש"ה לא חיישינן שמא יבא עליה אבל בעלמא חיישינן שמא עצת זמה יש ביניהם ולא סגי בהפרשה אלא בגט. וכן כתב הר"ם וזה לשונו. אין להביא ראיה ממה שתירצו התוס' דהתם בפרק ארוסה כיון שנסתרה אסורה מדאורייתא וכו' דיש לחלק חילוק אחר דווקא התם הוא דלא חיישינן משום דמאיסה עליה וסניא ליה כיון שנסתרה תחתיו אבל בעלמא חיישינן על כרחין. עוד שאלו ממנו על מי שקדש תוך ג' חדשים והיא נדה וקודם שתטהר מנדותה יעברו ג' חדשים והשיב וז"ל בהא ודאי פליגנא עלך דאיכא למימר דוקא בההיא דסוטה שהיא שונאתו והוא שונאה מחמת שקינא לה ונסתרה תחתיו הילכך ליכא למיחש אבל בעלמא דלא סני לה אפי' באיסור כרת שהיא חמור יבא עליה ועוד נשען על התירוץ האחר דלא מפליגי בין איסור חמור לאיסור קל ועיין בתשובות מהרי"ק בשרש קל"ה ותמצא מה שיש בו די למבין ואם לא תרצה לצאת בגט משמתינן להו עד שיוציא בגט וכן כתוב בתשובות הרשב"א על כיוצא בזה. ומ"ש רש"י אם רוצה להנשא לאחר משום דקתני צריכה גט מזה ומזה ומשמע מדינא לפיכך הוצרך לומר אם רוצה להנשא לאחר אבל מאי דאמרינן תצא בגט משום דחיישינן שמא עצת זמה יש ביניהם אבל מדינה בהפרשה בעלמא סגי. הכלל דלא אמרינן הפרשה לחוד אל אגבי סוטה שנסתרה מהטעם הנזכר וז"ש בתוס' זבחים אשת איש שזנתה תחת בעלה אם ירצה הבעל לא יגרש רק שלא תשמשנו וזה ברור. גם על מה שהפריז על המדה לומר שאם יזכירו לו שהוא חייב לגרש אפי' בדבור בעלמא הוי גט מוטעה איני רואה את דבריו כי אפילו לפי סברתו שאינו חייב לגרשה לא הוי גט מוטעה דבשלמא כשהאשה מותרת לו ואנחנו אומרים לו שהוא חייב לגרש הוא סומך עלינו וכיון שלא היה חייב לגרש נמצא הגט מוטעה אבל היכא שהאשה אסורה עליו אעפ"י שאנחנו אומרים לו חייב אתה ליתן גט לא הוי גט מוטעה שהרי בשעה שהוא נותנו לה לאו עלן קסמיך אלא על עצמו הוא סומך כיון שאינה ראויה לו מתיר אותה לגמרי לעלמא וגמר וגרש מדעתו בלא טעות כדי שתנשא לעלמא שהוא מפרש דברינו מ"ש לו חייב אתה ליתן גט כדי להתירה לעלמא אמרנו כן ונמצא שאין בגט טעות כלל. ועוד שכיון שהיא אסורה עליו מה שאומרים לו חייב אתה ליתן לה גט היא כדי לכרות בינו לבינה ולהתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו ולא מן הדין כי בהפרשה הוה סגי ושייך שפיר לשון חיוב בכהאי גוונא והילכך אין כאן דין גט מוטעה ומפני שאין אנו צריכין לזה בנדון דידן קצרתי בראיות. ולפי מה שכתבנו למעלה אתיא ההיא דשלהי המדיר דאין מעשין אלא לפסולות כפשטה: